אלפי הדורסים ממשיכים להיתמר מעל לתמרת ולתרמק ולהתרומם ואז לגלוש אל עבר גבת, עוברים מעלינו בגבהים שונים וממשיכים חרישיים, חותרים דרומה. דומיית נדידה מלאת הוד ממלאה את עמק יזרעאל, מחליפה את הרוח שעוד ממתינה בשוליו. רק פרפור חולף של עפרוננים קצרי-אצבעות, קריאה צרודה של נחליאלי צהוב ושריקות שרקרקים שמשתרבבים לערבוביית הנדידה, מתמרנים מהירים בין הדורסים האיטיים. נוחתים על תרני ברושים ומנתרים מהם בפזיזות, מפזרים צבעים לרוחבו ולאורכו של השדה הקצור. עפיפיוניות משוטטות נמלטות מהם ועטות לטרוף זבובים, שמזמזמים ורוחשים סביב פנינו, שרק צל האקליפטוסים מציל מקילוחי זיעה.
על הרגבים היבשים נשברים שני צללים שמשתובבים במרדפי שעשוע. קוביזם של צללים, כי הם מתפרקים על הרגבים ומתאחים, פעם צל הכנף לפני צל הזנב ופעם לאחריו, פעם כנף ימין מטילה צל על צד שמאל ופעם מצויה באלכסון בלתי אפשרי, וצילו של המקור—מעין פס אפל ומטושטש—נבלע בצילו של הגב, מציץ מצילה של כנף שמאל שבדיוק מסתכסך עם שלף, שמסרב להתכופף. היישר מעליהם נעות בעלותיהם שמטילות אותם על האדמה: שתי דיות שחובטות בכנפיהן ומתעגלות בזו אחר זו, פעם משחקות ופעם רבות, וצלליהן הנשברים ומתאחים ממהרים אחריהן, מחקים את מהלכיהן ונחבטים שוב ושוב ברגבים, פעם בחיבה ופעם בעוינות, נשברים ונוסקים להתאחד עם הדיות, ששבו לשלוותן ודואות דרומה בחום השרבי.
על הרגבים היבשים נשברים שני צללים שמשתובבים במרדפי שעשוע. קוביזם של צללים, כי הם מתפרקים על הרגבים ומתאחים, פעם צל הכנף לפני צל הזנב ופעם לאחריו, פעם כנף ימין מטילה צל על צד שמאל ופעם מצויה באלכסון בלתי אפשרי
