עוד נד יוקד מכה בי, חולף מלא חיוניות בין נטעי רימונים, שעולים מהאדמה היבשה, מסרבים להיכנע לתחשיבי החקלאים שכורתים את המטע שוב ושוב. החקלאים דוחקים בו אחורה והוא שב ומתקדם באותן שורות ישרות משכבר הימים. צבא רפאים מאיים, שמהחום קם לתחייה. חלק מהנטעים מצמח מתוך המערומים היבשים, עולה בהם ומעפיל, משלב את החי עם המת, את הצומח עם הקומל. על גלי החום רוכבות סנוניות רפת ומערה שמצליחות לשמור מעט מעליצותן. הן משרקקות, מתמרנות בין הנטעים, מתעקלות בינות להם כבמעין מסלול סללום שפל-קומה ורודפות אחר חרקים מעופפים ובלתי נראים. לעתים מהפכות כיוון מעופן, או מזדקרות בפתאומיות, פוערות מקור וסוגרות אותו על עש שכשל מלהימלט. עכביש ממתין בפאת המטע לשכחת הסנוניות, אולי ילקט איזה עש שייפול ברשתו. משחק לו המזל, לעכביש, ועש השכחה מפרפר ומטלטל את רשתו. אך היא חזקה ונכרכת סביבו עוד ועוד, עד שנופל עליו שיתוק שמאפשר לעכביש ללקטו. הסנוניות ממשיכות במעופן העקלתוני ובשריקותיהן העולצות, מבקשות עשים נוספים. הן מעירות לחיים את שדה הנטעים, מפזרות מעט מהחום, אך כמו שבאו כך הן ממשיכות בדרכן ונעלמות.
היעלמן מותיר אלמן את המטע ומשאיר גם שקט שכבד מעומס החום והלחות. ממעמקיו עולים שוב וצפים קולות הציפורים. נביחת חוגלה וטרטור התור. צחקוקים קולניים של שלדג לבן-חזה והלמות נקר רחוק. על האדמה החרבה מתגודדים בהמוניהם פשפשי מתגודדים מצריים, עוטפים גבעולים ורוחשים עליהם. נאות חיים באדום ובשחור פשפשי, שזועקים מהיובש הכבשני והחדגוני. נימפות ובוגרים, אכילה והזדווגות, משיכות ודחיפות. בולמוס תאוותני שהחום והלחות רק מגבירים. שיירה של נמלי קציר עומסת מזון לאגור לקראת חורף מופשט, שתודעה קדומה וקולקטיבית שלהן יודעת שיבוא ויתממש.
על גלי החום רוכבות סנוניות רפת ומערה שמצליחות לשמור מעט מעליצותן. הן משרקקות, מתמרנות בין הנטעים, מתעקלות בינות להם כבמעין מסלול סללום שפל-קומה ורודפות אחר חרקים מעופפים ובלתי נראים.
