אני יודע שפה ושם יש בכם איזה שניים שלושה, אולי ארבעה, שלא מאמינים לכל מה שאני כותב. והאמת? אני לא מאשים אותם. יצא לי לדווח על הרבה דברים שגובלים בבלתי ייאמן. כמו, למשל, שחיינית תלת-גונית בעמק המעיינות, חופית זהובת-גחון במדשאות געש וחתונה עם נשר לבן-גב לוהט. על הרפתקאות מסמרות שיער, כמו טוויצ'ים לבריכות ביוב מסריחות וחופים מזוהמים, אל שדות פיגולי פגרים ופארקים עירוניים הומי אדם נורמאליים. שלא לדבר על מגוון התנהגויות בלתי אנושיות והרגלי אכילה לא תברואתיים. כן, כן, רובן ככולן שלי. מודה. איך חטפתי ונחטפתי, הרקבתי בפלות, הרכבתי חומוס תעשייתי על בייגל עבש, גנבתי, בזזתי ופלשתי לבית לא לי, כיצד חציתי צמתים באדום, עקפתי מכוניות מרוץ בקו הפרדה רצוף, והשד יודע מה לא עוד. הכל למען עוד מין ברשימה. ועדיין, לא איבדתי את אימונכם. רובכם הגדול מאמין לי. ובצדק. אתם יודעים שהאמת נר לרגליי, לרוב גם לרבות ממילותיי.
אבל מה שנתקלתי בו בשבת בבוקר, היה חסר תקדים ובלתי ייאמן. שימו לב: לא גובל בבלתי ייאמן, אלא הרבה מעבר לו. לא יאומן כי יסופר. כן, עד כדי כך דרמטיים היו אירועי שבת בבוקר, שאני אפילו מהסס להעלות אותם על הכתב. כי ברור לי, שיהיו רבים בקרבכם שלא יאמינו לי, למרות ועל אף המוניטין הבלתי מוכתמים שלי.
אבל למרות ההתלבטות והפגיעה האפשרית במוניטין האמינות, אני חייב לכתוב בדיוק נמרץ את שהתרחש. כי אני נאמן לאמת ורק לאמת. אז קבלו: יואב היה עייף! מטורף, לא? מה עייף? על סף שבירה!!! מופלא, לא? כלומר, יואב נטול שעות שינה, זה ברור וטבעי, ממש כמו חילופי עונות. אבל עייף? הוא? איפה נשמע כדבר הזה. תודו שקשה לכם להאמין. אפילו לי. אבל עיניו, שבדרך כלל הן אדומות מחוסר שינה, זעקו "הצילו!", הפילו תחינתן לעזרה, שיוועו לי שאשכנע אותו לעצור ולנוח, שפעם אחת נחרוג ממנהגנו המגונה ולא נקיף את המאגר. פעם אחת, מה יש?
יואב היה עייף! מטורף, לא? מה עייף? על סף שבירה!!! מופלא, לא? כלומר, יואב נטול שעות שינה, זה ברור וטבעי, ממש כמו חילופי עונות. אבל עייף? הוא? איפה נשמע כדבר הזה.
