דילוג לתוכן

סובב חצרים

מריבות ומחילות | 23 ביוני 2023

"מיכה, אני סולח לך על הכל!", והוא, נפעם מפרץ האצילות שלי, שואל האם אני סולח לו בגלל החוברה שהוא איתר, וכשאני מהנהן בראשי לְכֵן, פניו נוהרים מאושר, מחייכים, והוא כמעט ונופל על צווארי בהוקרה, רק שאז הוא מתפכח ומתהפך עלי ושואל בכעס, על מה בעצם אני אמור לסלוח לו ומה בדיוק מכיל כל "הכל" הזה. ואני, כמו רק חיכיתי לשאלה הזו, עונה לו במתינות וביישוב הדעת, שהרשימה ארוכה, אבל אם הוא מתעקש על פירוט אז אני סולח לו, בין היתר, על זה שהוא גורם לי לכתוב עליו דברי נאצה, שהוא מאלץ אותי להחזיר לו את ציוד הצילום שלו וכן, גם על זה שהוא לא הביא לנו הבוקר דברי מאפה, לסובב חצרים, אותו עמדנו להשלים רעבים מאוד, כאשר הוא איתר את החוברה הקרובה.

מיכה מושך בכתפיו באותה ארשת ידועה, של בין ייאוש והשלמה, שכובשת את פניו בכל פעם שהוא נתקל בביטוי חדש לאישיות העשירה שלי, ובמקום להמשיך ולכעוס על הקיר, הוא מעדיף להתרכז בחוברה, שמנדנדת את ראשה על צווארה הארוך, צלליתה מתערפלת ומהבילה באדי החום, שעולים מאדמתו של צפון הנגב. מבין רגליה השריריות נמלטים זוגות של רצי מדבר, וסביב ראשה חגים שרקרקים מצויים, שצדים ציקדות מעופפות ומרעישות. הורה שרקרק וצאצאו הצעיר נוחתים על ענף לא רחוק וצופים בזוג המוזר והזועף, שיושב במכונית וצופה בהם.

ואני, כמו רק חיכיתי לשאלה הזו, עונה לו במתינות וביישוב הדעת, שהרשימה ארוכה, אבל אם הוא מתעקש על פירוט אז אני סולח לו, בין היתר, על זה שהוא גורם לי לכתוב עליו דברי נאצה, שהוא מאלץ אותי להחזיר לו את ציוד הצילום שלו וכן, גם על זה שהוא לא הביא לנו הבוקר דברי מאפה

חמריה חלודת-זנב
נשימות של שממה

לא רע על הרמה שמקיפה את בסיס חצרים (מלבד החום והאווירה המעיקה משהו, מאז אותם חילופי דברים קצרים), ולמטה היה טוב לא פחות; על גדות נחל באר-שבע, שֶׁפִּכָּה מי שופכין והצמיח אשלים מוריקים, בתים לקנים חבויים של לא מעט ציפורים. טרטורים דמויי ממטרה של חמריות רבות בקעו מתוך העצים. פה חמריה פרשה זנב אדמוני, שם פרשה אחרת את כנפיה, לעתים במחוות חיזור, לעתים במהלכים מתוחכמים של ציד: הצל הפתאומי של הכנפיים הנפרשות החריד חרקים משלוותם, היישר אל מקורה הפעור. כחלים קרעו פיסות תכולות של שמיים והורידו אותם ארצה, מנחה לשני הצפרים העייפים ונפעמים מיופים. שריקות של כרוונים סמויים מעין ושתי ביצנית שחורות-כנף המריאו מגדות הנחל בקריאות משולשות, להזכיר לנו שנדידת הסתו כבר כאן.

על עץ אשל אחד עמדו יחד זוג חמריות, חנקן גדול ודוכיפת, החליפו ביניהם מבטים וצעדי מחול מסונכרנים. תורית זנבנית נחתה והבריחה את הדוכיפת, שעפה ונעלמה במעלה הנחל. זכר התורית הציג לראווה את חזהו השחור, מאותת לנקבה, שבחרה לנחות במקום אחר, מוסתר. מעץ סמוך השקיפו עליהם ועלינו כוס וכחל. הכוס נבח והכחל גרגר בנעימות, גרונו מתמלא באוויר המדבר המאובק. כחל נוסף עופף, ושלישי פרש כנפיים להיבלע בתכול הרקיע.

כחלים קרעו פיסות תכולות של שמיים והורידו אותם ארצה, מנחה לשני הצפרים העייפים ונפעמים מיופים. שריקות של כרוונים סמויים מעין ושתי ביצנית שחורות-כנף המריאו מגדות הנחל בקריאות משולשות, להזכיר לנו שנדידת הסתו כבר כאן.

שרקרק מצוי עם ציקדה במקור ושרקרק צעיר לצדו
שרקרק גמדי

ואנחנו עוד לא היינו כעוסים, כי עוד לא סלחתי למיכה. אז היה מין בוקר צפרי וטוב, שהרווה את הנשמה, לאחר שבוע מעייף וסוחט. רציתי לשפות על האש קפה, אך לא היה מאפה, והבלגתי, כי כזה אני: אצילי וסלחני. התעלמתי מהקרקור בבטן והתרכזתי בציפורים, בקולות השירה של שיחניות קטנות ושל צטיה אחת, שתמיד מוזר לשמוע במדבר. שתי חוחיות נחתו ושרו בשמחה. שרקרק גמדי לימד את פירחוניו שיעור בהלכות ציד וסיקסק עסק בשגרת יומו: לעורר מהומות.

וכשנפרדנו מהאשלים עלינו לרמה, צמאים לרצי מדבר, לחוברות, לנשימות של שממה. מיכה איתר את החוברה ההיא, מענטזת במלוא צווארה הארוך ומתנדנד. סביבה התרוצצו רצי מדבר ושרקרקים מצויים צדו ציקדות. צלליתה חוללה בחום המהביל. ואני, מיפעת המראה ובאצילותי כי רבה, סלחתי למיכה, על הכל, והוא התכעס עלי. מין בוקר שגרתי שכזה, שהצליח להפיק את המיטב מאישיותי העשירה, וכלאחר יד מחלתי למיכה גם על הכעס האחרון הזה שלו, והוא, באותה ארשת של בין ייאוש והשלמה, שקע בשתיקה. ולא נותר לנו אלא להיפרד מהציפורים וכרגיל, רגע לפני שיצאנו מהשממה, עצרנו בצד הדרך, כדי לשתות, להשתין, להשלים.

כחל מצוי
חוברה מהבילה