ואלה שמות: טבלן אפור לחיים, טפו. יסעורון אטלנטי, טפו. שלושת מיני הגבתונים, טפו, טפו, טפו. עזניית נגב, טפו! מתקפת האירניות, טפו. מיינה (טוב, זה טפו מסיפור אחר). כתלי, טפו, טפו, טפו. לילית שלג, טפו (מה יש לך אתה?). עלווית כהה (טוב, אבל שמעתי את יואב שומע אותה, זה נחשב? נחשב, נחשב!), טפו. נשר דרומי, זכר טפו לברכה. סתרי צוקים (האמת, עוד לא ממש ניסיתי, אני שומר את הטפו שלו לשנה הבאה, שגם היא תתחיל טוב, אבל קדימה, נלך עליו פעמיים, עבור השנה ועבור שנה הבאה), טפו, טפו.
אני חוזר וקורא את הרשימה הזו, מבטי מלטף כל טפו וטפו ולבי עורג אל כל כישלון וכישלון, כי כזה מין צפר שאני: צפר פולני, צפר יגוני, צפר שש אליי כל כישלון, אחד שיודע את טעם החיים הטובים ומתברך בכל דיכאון. וכל אחת מציפורי הפלא הללו תרמה השנה לעונג שביגון, ואני נוצר בלבי כל אחת מהן וכל אחד מהכישלונות, וגם זוכר בהוקרה את כל חבריי לדרך הפתלתלה אל המפלה, הדרך שבכל תפנית ופניה נתנה סיבה נוספת להתעורר בבוקר, לנסות, וליפול בראש מורם.
והנה, מהקנאה, מנסה המגלן המצויץ להידחף לרשימה וטוען שגם הוא הכשיל אותי פעם אחת (והמדקדקים יזכירו לי שפעם וחצי), ולכן גם לו מגיע להיכלל ברשימת הפיאסקו המכובדת. והוא נדחף ומצליח לדחוק את ציצתו אל תוכה של הרשימה, אבל אני עוצר בעדו ואומר לו שעד כאן, שאמנם הוא הכשיל אותי פעם (וחצי) בששון, אך לבסוף הוא נכשל, נכנע והופיע לי פעם ואפילו פעמיים, אז שינסה את מזלו ברשימה של צפר אחר.
אני חוזר וקורא את הרשימה הזו, מבטי מלטף כל טפו וטפו ולבי עורג אל כל כישלון וכישלון, כי כזה מין צפר שאני: צפר פולני, צפר יגוני, צפר שש אליי כל כישלון, אחד שיודע את טעם החיים הטובים ומתברך בכל דיכאון.