נקישות מקוריהם של המרבו מנגנות לנו שיר ערש הפוך, כי בוקר בא ועת לקום; שיירי חלום או זיכרון צפים על צפרירי זריחה: רעמת אריה מתנוססת בעלטת הלילה, צהלה מפוחדת של צבוע, צלליתו הגבנונית נמלטת מהאריה. פעיות אימה של אימפלות, רהטת הימלטות, צווחות פרדה מהחיים.
