פקק תנועה ארור, נהגים רשעים, צפרים בני עוולה, כל אחד מרגיש צורך לחלוק איתי את תצלומיו, והשמש הזו, שיחרב עולמה. פעם אחת בחיים אני מבקש ממנה שתישאר בוהקת וחמה, אפילו שתצרוב את עורי, לא אכפת לי. אז דווקא עתה היא שוקעת לה, אל אור בין ערביים, יפה ורך אמנם, אך גם נמוג ונעלם. "שמש במאגר חולדה, ירח לך לעזאזל!". כן, שייחנק הירח, מה אכפת לי ממנו. רק צילום אחד עלוב של החופזי, זה כל שאני מבקש כעת, ואני זועק את תחינתי לשער הגיא, שחולף על פניי אחורה, בדהרה. מכאן הכביש לא ירד עוד כמעט, והשמש תפסיק לעלות, רק תמשיך בשקיעתה.
והנה צומת טל שחר, ומשמר דוד והפניה אל חולדה. המאגר משמאל לי, אבל כמו אידיוט לא לקחתי את המצלמה היום, אז אני פונה ימינה, אל חולדה ואל הבית ואל קטי, שרצתה כל כך לברך אותי על סוף השנה, או משהו מעין זה, אבל אין לי זמן. אני צועק את שאני צועק, תופס את המצלמה, שומע את המים זורמים במקלחת על ענבר, מספיק לתהות, אם אשוב הביתה לפני תום מקלחתה ופורץ החוצה, מותיר מאחור את פיה של קטי מתעגל בשאלה, ספק נשיקה. עכשיו אני חוזר אל עקביי, דוהר אל השער של הקיבוץ ואל השדות ואל המאגר, זועק לתור שיעוף לי מהדרך, או שאדרוס אותו, מעיף כמה עפרונים מצוייצים ומגיע למאגר. השמש עוד מאירה אותו, מתכוננת לצבוע את מימיו בכתום.
"שמש במאגר חולדה, ירח לך לעזאזל!". כן, שייחנק הירח, מה אכפת לי ממנו. רק צילום אחד עלוב של החופזי, זה כל שאני מבקש כעת, ואני זועק את תחינתי לשער הגיא, שחולף על פניי אחורה, בדהרה.
