קיבוץ חולדה
צל עיטים על ביתי. מתפתל ומתכהה, מחשיך את החלונות כווילונות נגללים, מתנפנפים, ומושך אותי באפי. החוצה, אל המדרכה, אל המראה של רצועה כהה שמפלסת דרכה ברקיע, מענן לענן ובתוך העננים ומתחתם. תרמיקה ועוד תרמיקה וביניהן הרצועה של מאות עיטי חורש ועוד מאות, ופה ושם מנוקדת הרצועה גם בחיוויאי בהיר ובעיט גמדי ובעיט ערבות בודד ובדיות ואיות ונצים קצרי-אצבעות ובמטוסי סילון מהבסיס הסמוך, ממריאים או נוחתים. מסלוליהם של אלה משתרגים באלה. שמיים צפופים מדי, עמוסים במשימות. והצל הזה, שמתפתל כנחש על גג ביתי וממשיך להזדחל בכביש ובשדות, מעפיל על גזע עץ וגולש על קירו של בית שכן, ממהר להשיג את מאות עיטי החורש שמטילים אותו וגולשים חרש הלאה, ללא הנד אברה. עד שכנפיהם חשות בעוד זרם של אוויר חם והם מתעגלים איתו מעלה, בתרמיקה חדשה. ועוד זוג מטוסים ממריא ומבעריו שואגים והתרמיקה מתפזרת ונפוצה ושבה ומתכנסת וחגה באותה דומיה רבת הוד.
והצל הזה, שמתפתל כנחש על גג ביתי וממשיך להזדחל בכביש ובשדות, מעפיל על גזע עץ וגולש על קירו של בית שכן, ממהר להשיג את מאות עיטי החורש שמטילים אותו וגולשים חרש הלאה, ללא הנד אברה. עד שכנפיהם חשות בעוד זרם של אוויר חם והם מתעגלים איתו מעלה, בתרמיקה חדשה.
