הזכר נוחת על קצהו של שיח שמבצבץ מהמים, טופריו הדקיקים אוחזים בענפים והוא משפיל מטה את ראשו, משקיע מקורו ללגום מהמים הקרירים. לרגע מופיעה השתקפות של צבעיו הוורודים בירוק של המים. אני מסתחרר מהצבעים, מהגוונים, מחבטות הכנף המזהירות. הוא ממלא את מקורו במים ומפנה את מקומו לנקבה, שיורדת אל הסלע. היא מעיפה בנו מבט זהיר, יורדת עוד ונוחתת על אותם שרידי שיח, שותה במהירות רהויה ועפה מעלה, אל בין חצוצרני מדבר, שממתינים בסבלנות לתורם.
צופית מתיזה בנו צבעיה וסנונית מדבר אפרורית יורדת לשתות ממי הגב, צוללת מטה בצפיפות שבין קיר סלע אחד למשנהו, תמרוניה חדים ובוטחים בעצמם. היא פוערת את מקורה, לוגמת תוך כדי מעוף, מתרוממת רגע לפני המפגש הקטלני עם דופן הגב וחולפת בסמוך לי. אברותיה שורקות בשתיקה ומשיבות עלי רוח קרירה ומיטיבה. בשולי הגב מעט בוץ, עליו נאספות צרעות מזרחיות לשתות. גם נימפית חורשף פורשת את חדקה לינוק מעט לחות מהבוץ. כל החי נאסף הנה אל מקור המים, הקרירות והחיים, ואנו יושבים דומם, לוגמים את המראות, את החוויות, במיוחד את הוורוד המחייה של הוורדיות, אחת ועוד אחת מהן יורדות אל המים. זכר ונקבה חולקים את אבן השתייה, שני ראשיהם מציצים בתזמון נפלא, פעם זה, פעם זו, פעם שניהם יחדיו, ושוב הוא והיא לבד.
צופית מתיזה בנו צבעיה וסנונית מדבר אפרורית יורדת לשתות ממי הגב, צוללת מטה בצפיפות שבין קיר סלע אחד למשנהו, תמרוניה חדים ובוטחים בעצמם. היא פוערת את מקורה, לוגמת תוך כדי מעוף, מתרוממת רגע לפני המפגש הקטלני עם דופן הגב וחולפת בסמוך לי.
