דילוג לתוכן

על אם הדרך

מפגשים ליליים | 20 באפריל 2022

בתחילת הערב שלומי ואני מחליפים חלומות. הוא רוצה לראות ינשוף שדות ואני לנסוע באוטו וטרינרים, כי עם אבא שוטר, אוטו משטרה לא יכול היה מעולם להיות חלום של ממש. חולפות רק כמה דקות ואני מבין שעשיתי מקח טעות. אמנם יש באוטו וטרינרים של שלומי מין קסם כזה, שבא עם ריח של דיר נייד, אך הוא לא מאוד נוח לצפרות, גם לא לצילום. או שהציפורים בצד של שלומי, או שהן בצד שלי והן כמעט תמיד בצד שלו וקשה לצלם דרך החרך הצר, שדרכו מנסים שנינו להידחק ולדחוק את המצלמות.

הערב מתקדם ללא אירועים מיוחדים, גם ללא ציפורים מיוחדות. שדות החיטה של גלאון גבהו, הנברנים מוצאים בתוכם מסתור והציידים לא מוצאים בהם עניין; לא ציידים יונקים ולא ציפורים ציידות. האור הולך ונדחק, הולך ומפנה את מקומו לאפלולית צוננת ואנו מגיעים לשדה קצור, בתוכו להקה של עשרות חסידות צועדת וצדה נמרצות. קולות האימה של הנברנים פורעים את השקט היעיל בו מכסות החסידות את שדה השלף, צועדות וצדות את המכרסמים. השקיעה מספקת מפלט לנברנים, שובה את ליבן של החסידות שממריאות בזו אחר זו, נמשכות אל יופייה כבחבלי קסם, זבות את זהבה להרוות את השדות שתחתן. מיעוטן נוחתות על עצי אקליפטוס סמוכים ומתכסות בחשיכה כבשמיכה. רובן ממשיכות מערבה, מבקשות לעצמן מיטות גבוהות.

האור הולך ונדחק, הולך ומפנה את מקומו לאפלולית צוננת ואנו מגיעים לשדה קצור, בתוכו להקה של עשרות חסידות צועדת וצדה נמרצות. קולות האימה של הנברנים פורעים את השקט היעיל בו מכסות החסידות את שדה השלף, צועדות וצדות את המכרסמים.

האוטו של שלומי
זרון שדות
חסידה לבנה

זרונים מארבעת המינים עוד מפטרלים מעל לשלפים, אף לא אחד מהם רשע או תם, כולם חכמים, גם אם אינם טורחים לשאול: שדות, פס, תכול וסוף, חליפה ועוד חליפה, עד לחשיכה, שיורדת עלינו, עוטפת אותנו בשביל לממש את חלומו של שלומי. אך הדקות נוקפות ואין אף ינשוף. רק כוס בודד וזוגות של כרוונים ששורקים, רצים ועפים. עכשיו כבר לופתת אותנו החשיכה ואנו סובבים בשדות הגבוהים והריקים מציידים, עד ששוב אנו פוגשים בשלפים, שם תוקפת תנשמת זוג עיניים נוצצות וחסרות גוף. היא מרחפת מעליהן, מנפנפת בכנפיה בניד לא ניד, עיניה נוקבות את העיניים חסרות הגוף, שמנסות לחמוק אל מבטחם של השדות הרחוקים, בעוד התנשמת מלווה את נסיגתן.

עוד תנשמת באה באותו מעוף אוורירי וקליל ואנו מלווים אותה על הדרך שבין השדות ושם ממתין לנו ינשוף שדות, עומד על אם הדרך, ממתין לנו ואנו קרבים אליו, לפעמים בנסיעה, לפעמים בזחילה והוא יודע את תפקידו כחלום ולא עף לשום מקום. עומד על אם הדרך, מסובב את ראשו בתנועות קצובות ושבורות בעקבות הקולות שאנו משמיעים והקולות שאיננו שומעים. כולו חד ונמרץ ואדיש לקרבתנו. מדי פעם הוא מתנער, נועץ בנו את מבטו הצהוב, בולע את החיוכים שלנו אל תוכו, כמו מזון הם עבורו.

עוד תנשמת באה באותו מעוף אוורירי וקליל ואנו מלווים אותה על הדרך שבין השדות ושם ממתין לנו ינשוף שדות, עומד על אם הדרך, ממתין לנו ואנו קרבים אליו, לפעמים בנסיעה, לפעמים בזחילה והוא יודע את תפקידו כחלום ולא עף לשום מקום.

חסידות בשקיעה
ינשוף שדות
ינשוף שדות

אני נע בין משקפת למצלמה, בין שכיבה לישיבה והינשוף, שישה או שבעה מטרים מאתנו, מגרד את פניו, מחליט כי די לו מהיותו חלום וממריא אל האפילה הגדולה ואנו נוסעים הלאה אל ינשוף עצים, שממתין לנו על שלט היציאה של תל צפית, בוחן אותנו בעיניו הכתומות וציציות ראשו משלימות את החוויה הלילית, בטרם ממריא גם הוא, נבלע באפלה הגדולה. ואני שואל את שלומי בתחינה, אם אפשר אולי להחליף את החלום, כי זה לא פייר, איך אפשר להשוות בין ינשוף שדות ואוטו וטרינרים ושלומי נועץ בי מבט חצי חמור ומזכיר לי (במלרע נוקב) כי "בלי חרטות" ומשהו בי מתכווץ ואני שואל, "אולי בכל זאת, אולי במקום חלום אני יכול לבקש משאלה ומגיעות לי שלוש משאלות, כלומר לפחות עוד שתיים," והחומרה במבטו של שלומי מתחלפת בחיוך דק מין הדק והוא אומר, "אולי. נראה. בפעם הבאה".

ינשוף עצים