דוכיפת פורשת את כיפתה והצרצור העדין של העפרוננים נענה לתחינתי השקטה ומתחיל להישמע, לאחריו מתחילים העפרוננים גם להיראות. הם נעים משפחות משפחות. שלוש או ארבע משפחות יש סביבנו, ברוכות פירחונים. הניצוי של הפירחונים טרי, מנקד את גופם בקשקשים לבנים. ההורים טרודים ומודאגים. הם רצים בין חמדי המדבר, ריצות מהירות, עצירות פתאומיות. הפירחונים מחקים כל תנועה בוגרת, מבצעים אותה בשיהוי וסרבול. מדי פעם נעמד אחד ההורים על ראש שיח, סורק את סביבתו ועט על חגב. הפירחונים משעים את החיקוי ועטים עליו, דורשים את חלקם בחגב. ההורה נמלט, עבורו הפירחונים גדולים דיים לדאוג למזונם. הם חושבים אחרת ועפים אחריו, רודפים את החגב שבמקורו. המשפחה מתרחקת ואיתה גוועים הצרצורים העפרונניים, מוחלפים בזמזומים של מאות זבובים, שממלאים את נאות חובב.
הזבובים עטים על פנינו, מנקדים את עורינו ודוחפים אותנו מערבה דרך הערוצים והנחלים והבתרונות והמדרונות, דרך עשרה רצי מדבר שמעפילים על גבעה וזוגות של חנקנים גדולים על השיטות וזוגות של חמריות במתננים, זוג אחד מעביר אותנו לזוג שני ושלישי. זנבם האדמוני של החמריות מאותת לנו, מורה לנו את הדרך הנכונה. אך שרקרקים מבלבלים לנו בצבעיהם את הנתיבים, מושכים אותנו אחריהם ואנו הולכים אחריהם לאיבוד, טועים בניווט ותועים בסבך השבילים, שמטפסים במדרונות ויורדים בבתרונות ואין לנו מושג איפה אנחנו ואנחנו ממשיכים לנסוע ונתקלים שוב ושוב בנחל סכר שמתפתל סביבנו על תורי הצווארון הפחדניים שלו וסוכר את דרכינו ואנו שבים על עקבינו ופונים לכאן וממשיכים משם, כי יותר מזה אין לנו מה לעשות ואנו חולפים דרך כוס עומד וכחל עף וענני הלס שמתרוממים ושוכחים לשקוע.
הזבובים עטים על פנינו, מנקדים את עורינו ודוחפים אותנו מערבה דרך הערוצים והנחלים והבתרונות והמדרונות, דרך עשרה רצי מדבר שמעפילים על גבעה וזוגות של חנקנים גדולים על השיטות וזוגות של חמריות במתננים, זוג אחד מעביר אותנו לזוג שני ושלישי.
