יער חולדה
אפרורית של שחר ושריקות שעיר משתרגות בשירת שחרור ובפעימות של כאב, שהחליפו את מדקרות הכאב, שהחליפו את שן הבינה שנעקרה ואינה, מותירה בלסת את היעדרה וכמה תפרים וגם יומיים מטושטשים, מעורפלים. אני מתהפך במיטה, מנער מראשי את הערפל, מתמסר לפעימות של היעדר השן ולרחמים עצמיים, ואז קם ומועד ליער חולדה. מועד טוב לעלוויות ירוקות וממילא זה המקום הכי רחוק שאוכל למעוד אליו היום, וגם זה רחוק בהרבה מאתמול.
האשפה מפוזרת על שולחנות קק"ל. עורבים נוברים בה, בוררים ממנה פירורים אכילים ואת היתר זורים בין האורנים ואל בין רגלי השולחנות, שם מנתרות מיינות, תאוותניות לא פחות. שולי החורשות מוקפים ביערות של גדילנים שגדלו וגבהו והפכו לסבך עבות וירוק. ראשי הגדילנים מלאים בזרעים שמושכים דררות צרחניות, רעבתניות, והן עורפות את ראשי הקוצים ועפות אל צמרות העצים לפלות את הזרעים ולהפריח זוגות של דוכיפתיות, שעסוקים בחיזור רעשני. קולות ההודהוד של הדוכיפת מהדהדים מגזעי האורנים. מקורים משתלבים, כיפות נפרשות והן ממריאות זוגות זוגות אל שמיים מעוננים. פושטות כנפיים כמו טופחות כנף של זו בכנף של זו, והאור המוקדם עובר דרך הכנפיים שפרושות שלובות בשחור לבן, מטיל עוד צל על צל האורנים. ועכשיו אלה שכבות מתערסלות של צללים. חלקן נעות ברוח, חלקן נדות בטפיחות כנף, חלקן שוקעות בראשי, למאובני מחשבות. החורשה מסתחררת לי ומתמלאת בקולות חיזור של בז ובזבוז ודוכיפת ותורי צווארון, שהומים זה לזה ומפריחים צוצלת ומפזרים מראשי את הצללים, שחגים סביבי וממהרים להתיישב בי שוב.
אני מתהפך במיטה, מנער מראשי את הערפל, מתמסר לפעימות של היעדר השן ולרחמים עצמיים, ואז קם ומועד ליער חולדה. מועד טוב לעלוויות ירוקות וממילא זה המקום הכי רחוק שאוכל למעוד אליו היום, וגם זה רחוק בהרבה מאתמול.
