חולדה
הרשתות החולדאיות רוחשות, בוחשות, כמעט גועשות. ציפורים משונות התיישבו באחת מחצרות הבתים. ינשופים, או תנשמות, לא ברור בדיוק מה. בלילה הן רועשות וביום מחרישות בצל ענפי צפצפה. מתוקות להפליא, סקרניות למדי. צילומים מופצים ומתפשטים כאדוות, גם ההמלצות לפנות לצפר הכפר, כלומר אליי. פה ושם גם אזהרות משועשעות מפני הרגע בו צפר הכפר יגלה את שמתרחש ויגיע לארוב ליד הגדר של החצר, חמוש בכל האופטיקות המאיימות. איך אבהיל אז את בני הבית. לבסוף, מגיע הרחש בחש עד אליי, מלווה בכמה צילומים. בכל זאת צפר הכפר. אותו מוסד שכזה: קצת כמו הרופא הכפרי של פעם, אולי דומה יותר לשוטה הכפר. תמיד מקבל הודעות על גוזלים נטושים, התהדרות בקיני סנוניות שנבנו במבואות בתים, או בעתה מפני ערימות מתגבהות של לשלשת במרפסת, שבדרך כלל מתגלות להיות של עטלפי פירות. וכמובן ההודעות על דורסי הלילה, שהן הכי נרגשות ונלהבות.
כי משהו בדורסי הלילה מריץ את כולם אליי. לשאול, להתייעץ, להתרגש ביחד. אולי העיניים בקדמת הפנים, שמשדרות מראה אנושי ומלא חוכמה. מבט שמתיישב היטב עם מיתוסים עתיקים על חוכמתם העמוקה. או אולי בשל היותם נציגים של ממלכת הלילה, שזרה לנו. כמו מתווכות לנו כנפיהם הדהודים של לילה מאיים. מין שילוב מופלא של מוכר וזר. ואולי לא צריך שום הסבר מעמיק. פשוט כי הינשופים יפים, מפעימים וסוחפים. כך או אחרת, דורסי הלילה הם שמסעירים במיוחד את החולדאים ומביאים אותם לפנות אליי, צפר הכפר. כך עם התנשמות שמקננות על הגג של בית הביטחון ובלילות מפריחות נשיפות מזרות אימה, או התנשמת שהחליטה להתנחל ליד שער הקיבוץ באור יום מלא. או שמועות על שעירים קטנטנים, שריקותיהם קצת מפחידות ומטרידות וקצת מבדחות ומסקרנות. ועכשיו ינשופי עצים. כי בצילומים שנשלחים אליי מכל עבר ולבסוף גם מאסנת, בעלת הבית, מתגלות הציפורים המשונות להיות פירחונים מתוקים של ינשופים. בלילות מפילים תחינתם הרעבה להורים וביום נעים ונדים בין תנומה עייפה ומשועממת לחצי יקיצה מסוקרנת.
ועכשיו ינשופי עצים. כי בצילומים שנשלחים אליי מכל עבר ולבסוף גם מאסנת, בעלת הבית, מתגלות הציפורים המשונות להיות פירחונים מתוקים של ינשופים.
