שְׁכוּר קוֹר מתעטף הפיורד באור, מתנער מהחשיכה, שירדה ללוות אותנו בדרך מטה, ברכבת לפלאם. יערות מחטניים בתנומת חורף, מצוקים כהים מלבינים בשלג שבוהקו מתעמעם בדמדומי הערב והליל, שברירי כפרים מוארים, מפלים קפואים; מהקור עצרו המים ממרוצתם. הגענו לפלאם באפלה, מוקפים פתיתי שלג רוחפים ודומיה. נצנוצי השתקפויות העידו כי באפלה פה יש פיורד. ואכן נעורנו לנשף של ים, צוקים ולהבות שלג לבנות.
פסגות הצוקים, שתוחמים את הפיורד הצר, מתלטפות בעננים מוכיים, רכים וריקים לאחר שהמטירו בלילה את מטען השלג, שהכביד עליהם. מימי הפיורד כהים כמעט שחורים, או–כתלות בנפילת האור על פניהם–תכלכלי צינה והשתקפות. העננים משייטים בשמיים ובמים, גם הכפר ובתיו הצבועים והקמרוניים, עומדים על ראשם במים הקרים. עולם של יופי קפוא וכפול. על הצוקים עצים מוכי קרה, שנאחזים בסלע כנגד כל כוחות הקיום–רוח, שלג, מפולות–ויוצרים יער דליל וזקוף. בין לוחות הסלע התלולים מלבינים מפלים שמימהם עמדו מזרום, קפאו בנפילתם, כל מחוותם תדהמה ועלבון על שנעצרו בדהרתם מטה, להיאסף אל מימי המפרץ. גלדי קרח, חלקם מגירים טיפות, שנבלעות בלי קול במעטה השלג, מנצנצים כצלצלי קריסטל בקרני השמש החיוורנית, מגבירים את אורה לסמא את העין. דממת צינה, שמופרת רק בגריסת השלג בנעליי.
מימי הפיורד כהים כמעט שחורים, או–כתלות בנפילת האור על פניהם–תכלכלי צינה והשתקפות. העננים משייטים בשמיים ובמים, גם הכפר ובתיו הצבועים והקמרוניים, עומדים על ראשם במים הקרים. עולם של יופי קפוא וכפול.
