פעמי אביב

אני מתקשה להתנתק מהמראות ומהקולות והשעה נמתחת בעצלתיים לשעה ומחצה, יוצאת ובאה מכרמי הזיתים. הקרקע מרשרשת תחתיי מתנועת זרדים נרמסים ומרקיבים. הדרכים עוברות בין עטרות החרדלים, שפריחתם צובעת בצהוב את השדות, מזמינה אליה את זמרת הפשושים. שריקה רחוקה של זוג כרוונים מתהוללים, קריאת סיקסק ונביחות עמומות של חוגלות נחבאות. שלדג לבן-חזה מצחקק ועל שלד עירום של עץ רימון זוג סבכים שחורי-ראש מרקדים זה עם זו, מחליפים טבעות עין אדומות ונדרי כלולות עונתית.

הציפורים החורפות תזזיתיות, גם הן חשות את פעמי האביב, את דחף הנדידה שמתחיל לפעם בהן. פרושים מנתרים מעץ לעץ, נאספים ללהקות קטנות ומתפזרים כיחידים חששניים במטעים הקרחים. פה כיפה שחורה של סבכי שחור-כיפה זכר, שם כיפה חומה של נקבה. קיכלי רונן נורה כחץ שלוח ממיתר שנמתח ושוחרר, קול פקיעתו פולח בציוץ חד את הרקיע האפרורי. כחול-חזה מרונן ואדום-חזה זוקף את חלודת חזהו ומעמיק אל מסתורי הקנים, שם הוא ממשיך לתקתק ללא הפסק. נחליאלים לבנים נאספים בלהקה קטנה, מעפילים מתוך התלמים שבשדה החרוש, מרטיטים את זנבותיהם ויורדים שוב לתלמים, ללכת בהם בבטחה. זוג הדוחלים שחורי-הגרון עפים בצמד, מתקדמים מגבעול זקוף לגבעול זקוף, פעם הוא מקדים ופעם היא, עד ששניהם נעלמים במעבי הקוצים.