דילוג לתוכן

פרוטוקול מלחמה

פרוטוקול שכזה: שחף נעלם וחיים מופיע | 13 ביוני 2025

חולדה

"מה חיים, מלחמה?" וחיים כולו שמחה בראשיתית, מכשכש בזנב לעומתי, חורץ לשונו לקראתי, מנער את ראשו הלביאי ומגיר מפלים מאושרים של ריר, שגומרים את מסעם הקצר על הרצפה או עליי. חלילה לא כי חיים בעד אלימות ומוות, או כי הוא רואה בחיוב את התמונה הגדולה. מה פתאום. לא חיים. הרי גם ככה הוא חצי עיוור, בקושי רואה תמונה קטנה או גדולה. וודאי שחיים אינו בעד אלימות או תומך במוות. חיים אינו כזה. הוא פשוט אוהב להיות איתי פה בחולדה והכי הוא אוהב שאני מגניב לו חריצי גבינה וחתיכות תפוח מתחת לאפה של נגה. ופה איתי הוא נמצא בעיקר כשיש מלחמה. מין פרוטוקול שכזה: שחף נעלם וחיים מופיע. עם נגה ואם במקרה שוכחים לקרוא לנימרודי למילואים, אז גם איתו. כן, חיים אינו מכיר תמונות גדולות ולא מבין את מושגי המחר ומחרתיים. עבורו החיים והקיום הם כאן ועכשיו והוא אוהב שהכאן והעכשיו הם בבית בחולדה ושאני יכול—בשלל הטעיות טקטיות—להגניב לו את ההנאות הקטנות של החיים (ואם עוד פעם אחת נגה תאמר לו, "נו חיים, לך לסבא פיקי," אני אתפוצץ כמו חימוש מונחה בלב טהרן).

 וודאי שחיים אינו בעד אלימות או תומך במוות. חיים אינו כזה. הוא פשוט אוהב להיות איתי פה בחולדה והכי הוא אוהב שאני מגניב לו חריצי גבינה וחתיכות תפוח מתחת לאפה של נגה. ופה איתי הוא נמצא בעיקר כשיש מלחמה. מין פרוטוקול שכזה: שחף נעלם וחיים מופיע.

חיים

והיום גם אני משוקע בתמונה הקטנה. מיוסר בהקפצה של שחף לצבא. רק אתמול בערב הבאתי אותו למה שאמור היה להיות חמשוש אחרון לפני טקס הסיום של הקורס. ופתאום לפנות בוקר אני מצווה להחזירו לבסיס, משם הוא ייעלם השד יודע לאן ולכמה זמן. אז גם אני, כמו חיים, שוכח את התמונה הגדולה וגונב חצי שעת צפרות לאור ירח, בזמן ששחף מתארגן. קטי מספיקה להפעיל תכנית כביסה מהירה למדים ואני בוהה בירח שבא והולך מאחורי של של עננים וסופר שירות של שחרורים. כי רק הם ערים לפנות בוקר וחוגגים את היום הממשמש ובא, לא יודעים מה יביא הוא להם בכנפיו. שחרור שני עונה לראשון, שלישי ורביעי מצטרפים לקנון ואני לוגם קפה מר כשאול ובטעות מעיר גם שתי מיינות צרחניות.

הדלת נפתחת ושחף יוצא עטוי מדים ונשק. אני מחזיר את כוס הקפה הריקה למטבח, עוזר לו להעמיס ציוד ויוצא לדרך. שחף נרדם מיד ואני לא יודע אם אני אמור לנהוג מהר כדי שהוא לא יאחר להתארגנות בבסיס, או דווקא לאט כדי למשוך עוד רגע או שניים את היותו איתי. האוטו מאיץ מעצמו והדרכים הריקות למחצה חולפות ביעף. רק כמה מכוניות של מילואימניקים ורכבי ביטחון חולקים אתנו את הכביש. בלטרון גורמת לחות הלילה לחלקיקי הפיח משתי השריפות הגדולות ההן לשקוע ארצה ושוב מלווה אותי הריח השרוף ההוא. ואז כביש מספר אחד והכבישים הקטנים לבסיס, שכבר הספקתי ללמוד בעל פה. שלדג לבן-חזה חוצה את הכביש בצעקות, שחף ישן במושב לידי ומעל לשדות הקצורים מחוללים ענני הבוקר אל מותם. כי עוד מעט תעלה השמש ותעשה בהם שמות.

הדלת נפתחת ושחף יוצא עטוי מדים ונשק. אני מחזיר את כוס הקפה הריקה למטבח, עוזר לו להעמיס ציוד ויוצא לדרך. שחף נרדם מיד ואני לא יודע אם אני אמור לנהוג מהר כדי שהוא לא יאחר להתארגנות בבסיס, או דווקא לאט כדי למשוך עוד רגע או שניים את היותו איתי.

הבסיס שניסיתי לדחות מופיע מעבר לאחד הסיבובים. אני מאט ועוצר בין מכוניות נוספות של הורים. שחף מתעורר ומכתף את הנשק ואני יוצא לחבקו. מדיו עוד לחים מהכביסה המהירה. הוא אומר לי שזה שטויות, מחזיר חיבוק מהיר, מנפנף אותי לשלום ונבלע מאחורי השער. אני עומד עוד כמה דקות ובוהה בשער שנסגר ונפתח לבלוע בתוכו עוד ועוד חיילות וחיילים חמורי סבר, ונזכר בימים ההם של מלחמת המפרץ ושל רצועת הביטחון ומנסה להבין אם זה מה שחשב אבי, בעת שהפקיר אותי בשערי הבסיס ההוא. אני מתנער מהשרעפים ונזכר, שעם כל הכבוד לארבעה שחרורים ולזוג מיינות ושעם כל הכבוד לתמונה הגדולה ההיא של המלחמה המתרגשת ובאה עם נחילי כתב"מים וטילים כבדים, אני רוצה להספיק לצפר עוד פעם או פעמיים.

אני נוסע הביתה, אל שדות חולדה, עוצר במכולת לחדש מלאי של מים ולחמים ובחנייה של הבית מכתף את המשקפת ויוצא לסיבוב היומי, תחת שמיים של מטוסי קרב רועמים ונוחתים. סנוניות רפת ומערה מתמרנות בין שובלי המטוסים, צוצלות מהדסות על המרצפות, ירקונים שרים וחוחית נבלעת בין הקוצים. שעה חולפת והשמש ההיא, שעינתה למוות את העננים, עושה גם בי שמות ואני נמלט הביתה אל קטי וענבר שנרדמו, ואל הטלפון מנגה שמודיעה לי שהם אורזים לכמה ימים ובאים, "מה זאת אומרת מי, אבא? חיים, נימרודי ואני." ואני נזכר בפרוטוקול המלחמה וששחף נעלם, אז ברור גם שחיים מופיע. עם השמחה הבראשיתית, הזנב המכשכש, ניעור הראש הלביאי ומפלי הריר שהוא יגיר מאושר. לא חלילה בגלל שהוא בעד מלחמה או אלימות. זה רק הליטוף ממני וחריץ הגבינה הצהובה שאגניב לו בהטעיה מתחת לאפה של נגה. וכשאני חושב על זה ככה, מה באמת רע?