למול עיניי עוברים, לפני הפרידה, חיינו המשותפים. שלושה חודשים של רצפה מרופדת בפרוותו ומפלים ניגרים של ריר וריבים עם כל כלבי חולדה, כי חיים הוא אולי כלב פרווה בקרבת בני אדם, אך אם רק כלב נקלע לתחום ראייתו המצומצם, הוא הופך לחייתו יער טורפני וטרוף דעת. והיו המאבקים התמידיים על אוכל שהוא לא רצה בו או רצה מדי, וליטוף ועוד טיול ועוד ליטוף, והחרטומן שראיתי בזכותו וכל הציפורים שלא ראיתי באשמתו. ואותן יללות שמחה אנושיות, שהיו ממתינות לי מעבר לדלת והכרכורים סביבי כשנכנסתי וחבטות הזנב השמחות, שניסיתי לחמוק מאימתן לשווא. ואז, לאחר פרץ השמחה, יש את ריצתו הקבועה ללגום מים, שיצננו את התרגשותו. כלב נרגש ותלותי שכמותו. וכן, גם כל הלאווים שהוא הפיק ממני, ברובם מחויכים, למשל כשהוא עלה לקומה השנייה והאסורה לו, וחלקם מתחננים, נגיד כשהוא רדף אחרי כלב חולדאי, גורר אותי ברצועתו, לפעמים אף הפיל אותי ארצה, בכוח שריריו. או אותם לאווים יחידים שהיו נחרצים, כעוסים ואפקטיביים, אלו שצעקתי לו בפה קפוץ, כשהוא צד קיפוד: אוחז אותו בלועו, מתייסר מקוציו ומהכעס שלי, ובכל זאת מתקשה להרפות. כך, עד שהטונים שלי עולים עד מעל לסף הסיבולת שלו, ורק אז הוא שומט את הקיפוד ונסוג ממנו בעלבון מופגן.
שלושה חודשים בהם הוא התעגל ורווה נחת וגבינה צהובה, שמחריציה העברתי לו באופן מחתרתי, חומק מעיניה הפקוחות של נגה ומשבט לשונה. שלושה חודשים בהם הוא עומד באמצע המטבח, מוודא שדבר לא מתבשל או נחתך, מבלי שהוא ייהנה מלקט, שכחה ופאה. או כשפתאום, הוא מחליט וקם ממיטתו, מתמתח ובא לדרוש את פת ליטופו. או פתאום, באמצע הליטוף, הוא פוסק שדי לו, וצונח לשינה עמוקה, לפעמים על הרצפה ולפעמים במיטתו. ואז הנחירות הקלות והניחוחות העמוקים, ומדי פעם רגליו הנמתחות בציד נחלם של קיפוד נכלם.
למול עיניי עוברים, לפני הפרידה, חיינו המשותפים. שלושה חודשים של רצפה מרופדת בפרוותו ומפלים ניגרים של ריר וריבים עם כל כלבי חולדה, כי חיים הוא אולי כלב פרווה בקרבת בני אדם, אך אם רק כלב נקלע לתחום ראייתו המצומצם, הוא הופך לחייתו יער טורפני וטרוף דעת.
