עוד ציפורים באות ובולעות לשובעה והענן אינו כלה, אף אינו קרב לכליה. הוא מתפזר ומתרכז, מתפוגג ומתעבה, מזדהר בסנוורי החמה. אני עובר בו והוא רוחש, מעופף ומתנצנץ. זהרורי חרקים צרים סביבי מסדרון מפולש. אני עובר דרכו הלאה, אל ארנבת דרוכה ולציפור הבאה ולזו שאחריה. באותו מסלול יומיומי שיוצק המשכיות בכל השבר הזה, ששב ונשבר לרסיסים ולנתזים, שמאיימים לשרוט ולהותיר צלקות בגוף ובנוף. אני מתכופף, חומק מהם ועוצר אצל זכר צופית, שפוער את מקורו המאונקל ומפכה שירה זכה ומסתלסלת. גם הוא, כדרור, לופת גבעול יבש וחדגוני. הוא מניף את ראשו וצבעי המתכת של נוצותיו נוסקים עם הצלילים. מלווים אותם בעלייתם והם ממריאים יחד ומגיעים אל הרום. שם הם רוחפים רגע, עוצרים מהורהרים וצונחים מטה באיטיות, להצטרף שוב לצופית, שפורש את כנפיו לאסוף אותם לחיקו.
עוד ציפורים באות ובולעות לשובעה והענן אינו כלה, אף אינו קרב לכליה. הוא מתפזר ומתרכז, מתפוגג ומתעבה, מזדהר בסנוורי החמה. אני עובר בו והוא רוחש, מעופף ומתנצנץ. זהרורי חרקים צרים סביבי מסדרון מפולש. אני עובר דרכו הלאה, אל ארנבת דרוכה ולציפור הבאה ולזו שאחריה.