כפרים תלויים על צלע הר, בתי אבן מוכתמי חזזיות, גגות מצפחה אפורה, שטופת גשמים רבים. דלתות מעץ כבד, חלקן צבועות בכחול חי עד מאוד. סימטאות צרות, מתפתלות ונשברות בזוויות חדות ודוקרות, עוקבות בתוואי בלתי אפשרי אחר מתאר ההר, צלעותיו, צוקיו. גרמי מדרגות תלולים, עולים אל מעבר לשמיים. כנסיות פזורות, פעמוניהן מדנדנים כל שעה, מהדהדים מקירות האבן ומהקירות המצוקיים. כביסה מתנפנפת ברוח: כחול, צהוב ואדום.
זקני הכפר, כולם כאן זקני הכפר, מסובים בכיכר, מתחת לשני עצי דולב מפוארים. לצד הכיכר פסל טורסו של גבר משופם, גיבור מלחמה כזו או אחרת. הם ישובים לספל קפה איטי, שמתמשך יום תמים וחלק מהלילה, ואז עוד ספל קפה ואוזו מתקתק. דרורי בית מנקרים לרגליהם. השלווה טובעת בצקצוק תמידי של ציקדות.
בצמרות הסבוכות של הדולב מקפצים ירגזים מצויים וכחולים, שריקות חדות של שחרורים וקריאות הצ'ופ של פרושים מצויים. זכרי הפרוש משמרים בנוצותיהם את זיכרון האביב. החום הכבד מזכיר כי עיצומו של קיץ. חוחית מאכילה פרחון, גם חטפית אפורה. חתול מתמתח וכלב מפהק.
חצרות קטנות, מוקפות בגדרות אבן, תוחמות גינות ירק קטנות: עגבניות ומלפפונים, סלט יווני בהתהוות. גיבתוני משוכות מקפצים משיח למשוכה ובחזרה, פניהם מסכה גיבתונית מרובבת בצהוב חיוור. פרי אדמדם מתפקע מבשלות, נושר לקרקע בדממה עמומה. עוד חתול מתמתח, עוד כלב מפהק. בדרך לחורש אנו חולפים את החצרות, את הסימטאות, את הזקנים המסובים ואת דלתות העץ, עטופים בדינדון הפעמון. אנו עוצרים לצד גומחה, מקירותיה נובעים מים צוננים ומתקתקים. שחף מתכופף למלא את הבקבוקים, ובאינסטינקט ים-תיכוני, מחפש ברז לסגור. אך אין ברז בהרים והמים ממשיכים לזרום ולהרוות את הירוק.
זקני הכפר, כולם כאן זקני הכפר, מסובים בכיכר, מתחת לשני עצי דולב מפוארים. לצד הכיכר פסל טורסו של גבר משופם, גיבור מלחמה כזו או אחרת. הם ישובים לספל קפה איטי, שמתמשך יום תמים וחלק מהלילה, ואז עוד ספל קפה ואוזו מתקתק.
