אנו נפרדים משירת הצופית ויורדים להיבלע בלחות המוכית. בתחילה קשה לראות את השביל, ניתן בעיקר לחוש בו. הרגליים מגששות את דרכן בזהירות, בין טרטורים של סבכים שחורי-ראש, צפצופים של פירחוני ירגזי ועמודי פריחה סגולים של קיפודן. העננים נמוגים בהדרגה, מתדלדלים ומתאיידים, מרפים את אחיזתם בנחל. השמש משתחררת ובתחילה ניתן לראות את כתמיה. ואז היא מתנערת ומפזרת סביבה אור בוהק וחום יוקד. הלחות נותרת כמעט בעינה, מהגרת אל המרווח שבין החולצה לגב ומתעבה על המשקפיים. לפחות הנחל נחשף ואף היישוב נטף שעל ראש גבעה, שמשקיפה על השפלה. גגות הרעפים מזיעים ומתנשפים בקיץ הים תיכוני. משפחה של כוסים מנסה להתרגל שוב לאור השמש. נראה שהיה להם נוח באפלולית הערפילית. הם נובחים בחוסר נוחות. שני הפירחונים מצטופפים על ענף, הורה משגיח עליהם מצמרת של אורן חרוך. ראשו סב על צווארו ושוקע בין כתפיו. אולי אל תנומה. הפירחונים משחקים בדחיפות הדדיות, עד שנמאס להם ושניהם שבים להתרפק זה על זה, נבלעים בסנוורי קוצים קיציים.
הדרך משתפלת מטה. סירות קוצניות, זנבות מזדקרים של סבכים שחורי-ראש ושירת שחרור. המעיין מפכה מנקבה קטנה, נכלא בבריכה קטנה, שבצל בוסתן רימונים ותאנים. מימיו צוננים, מעט בוציים, זולגים מבעד לחומת האבן, נוזלים ונקווים לשלולית קטנה. במדרון שממול חורבות כפר קטן, ביניהן הומות יונים וצוצלות מחזרות. קולותיהן מהדהדים עד אלינו. משפחה נוספת של כוסים נדחקת מפני בוהק השמש אל עלטת שיחים מוריקים. עוד ירגזים מקפצים ושחרורים שרים. המולת עורבנים שרבים לא ברור על מה, וסטירית אפלה מתעוררת, מתנתקת מהגזע שעליו התנמנמה וכמו נושאת בכנפיה את צלו של העץ. מעופפת ומפזרת אותו עלינו: מנחה של צינה ברוכה.
הדרך משתפלת מטה. סירות קוצניות, זנבות מזדקרים של סבכים שחורי-ראש ושירת שחרור. המעיין מפכה מנקבה קטנה, נכלא בבריכה קטנה, שבצל בוסתן רימונים ותאנים. מימיו צוננים, מעט בוציים, זולגים מבעד לחומת האבן, נוזלים ונקווים לשלולית קטנה. במדרון שממול חורבות כפר קטן, ביניהן הומות יונים וצוצלות מחזרות.
