שרקרקים חגים סביב השמש הזורחת, וככל שזו עולה כך מתגברות שריקותיהם ומתמלאות שמחה, מצטרפות ליתר צלילי הנדידה שגודשים את השמיים וגולשים מהם מטה: ציוצים צרודים של נחליאלים צהובים, שריקות גבוהות וצלולות של פפיונים אדומי-גרון ושריקות צרודות של פפיוני עצים. ומבין כל אלה נושרים עליי גם ציוציהם הכפולים של נחליאלים לבנים, מרווים צימאון שהעמיק בי משך כל הקיץ ומציפים אותי באושר. נחליאלי לבן נוחת ומרטיט את זנבו הארוך. הוא ממהר אל בין הרגבים ומלקט מהם חרקים, לשבור את רעב הנדידה. עוד נחליאלי לבן נוחת אל השדה ושניים נוספים חולפים מעלי וכבר הם חלק משגרת יומי, כמו לא ייחלתי להם שישה חודשים ארוכים.
דררות מתמרנות בתכלת השמיים, מצווחות, רודפות ונרדפות, צוללות ונוסקות, משתעשעות זו בזו ובקרירות שעוטפת אותן. שישה תוכים נזיריים מגיחים מהחורשה שבקיבוץ, צווחותיהם מטביעות את צווחות הדררות. שניים מהם נוחתים על שלד של גדילן, הארבעה האחרים במטע הרימונים, שבוקעות ממנו נקישות של מזמרות, מלוות במלמולים תאיים, טונים עולים ויורדים, משמעויות שחומקות ממני. שפה זרה כמו המלמול של הבולבולים שמתגודדים מעל לכתם אפלולי, שמתגלה להיות חתול שחור שמכורבל בצל המטע. מנמנם או אורב לרגע בו יוכל לעוט על אחת הציפורים פזורות הדעת. הבולבולים מרעישים ועוד ציפורים נאספות להתגודד מעליו: דרורי בית, צופיות ושני ירגזים רעשניים במיוחד. החתול פוקח עין כתמתמה, מנדנד בזנבו במעין תמיהה תמימה, כמו מנסה להבין על מה המהומה שקמה סביבו. לבסוף הוא נכנע, נעמד, מתמתח באדישות מעושה וחומק אל חשיכת המטע. חלק מהבולבולים מלווים אותו, מוודאים שהוא באמת מסתלק. היתר נחלקים לזוגות ונפנים לסרוק נוצות, להתגפף ולגפף.
נחליאלי לבן נוחת ומרטיט את זנבו הארוך. הוא ממהר אל בין הרגבים ומלקט מהם חרקים, לשבור את רעב הנדידה. עוד נחליאלי לבן נוחת אל השדה ושניים נוספים חולפים מעלי וכבר הם חלק משגרת יומי, כמו לא ייחלתי להם שישה חודשים ארוכים.
