נכון שמדי פעם אני תופס אותם משייכים שני שמות שונים לאותו השחף, אך מיד הם מתעשתים ומסכימים על זיהוי אחיד. או שאני מיירט חיוך מיואב ליהונתן, אך מפרש אותו כמחווה של ידידות. הוי התמימות הקדושה. וכל הזמן הזה אני מתפעם מזרם השחפים שחולף למולנו, מינים שמעולם לפני כן לא באו לעולם וכעת מבצעים יעפים יפים למולי. שני השחפאים זורקים לי שמות, כמו למשל שחף ארמני ושחף בלטי, שחף כוזרי וצהוב-רגל ומדי פעם מגוונים גם עם שחף עיטי. רק שלי כולם נראים אותו הדבר. שחפים בצבע אפור ולבן.
נשבע לכם שלכולם יש מקור, שתי רגליים, זוג כנפיים ונוצה או שתיים. אך בכל זאת: יואב ויהונתן. אמינות מעל לכל, לא? תודו שקשה לפקפק בהם, אפילו כשמדובר בשחף שנראה זהה לחלוטין. הם הרי יודעים על מה הם מדברים, לא? אבל בדקה הארבעים ושלוש יהונתן פולט צחקוק לא מבוקר ויואב מנסה להסות אותו מאחורי הגב, אבל אפילו ללולה נמאס מהתמימות שלי והיא באה ומושכת אותי בכנף מעילי ומולי מושך השחף בכנפיו, על פניו משוכה ארשת לעגנית. הממזר שיתף פעולה עם השניים משך כל התצפית, ביצע יעפי בדד שוב ושוב, לפעמים פידר את מקורו וקצת שינה זווית ביחס לגלים ולשמש, שממילא התחבאה מאחורי העננים. לעתים הוא נראה כהה יותר ולעתים כהה פחות, אך תמיד עם נוצה או שתיים ועם אותו זוג כנפיים ורגליים. בקיצור שחף אחד ויחיד שחלף שוב ושוב, מתפוצץ מצחוק כשיואב ויהונתן זיהו אותו פעם כארמני ופעם ככוזרי, פעם כצהוב-רגל ופעם כבלטי. מתפוצץ מצחוק למראה מבטי ששתה בצמא את החוכמה העמוקה מיני ים של זיהוי מיני שחפים שונים, את הבקיאות שהפגינו שניהם, את הרצינות התהומית שהתחרתה רק בעומק תמימותי. הוי, אידיוט שאני, אידיוטים אנו הצפרים, שקונים את הקונספירציה השחפית ורוכשים ספריות שלמות של מגדירים מפוצלי-מהדורות המוקדשים לשחף האחד והיחיד.
נכון שמדי פעם אני תופס אותם משייכים שני שמות שונים לאותו השחף, אך מיד הם מתעשתים ומסכימים על זיהוי אחיד. או שאני מיירט חיוך מיואב ליהונתן, אך מפרש אותו כמחווה של ידידות. הוי התמימות הקדושה.
