קופנהאגן

ארמון חמור סבר חולש על המדשאות ועל השבילים. גשרים בסגנונות שונים חוצים תעלות מלאכותיות ומונומנטים ניאו-קלאסיים מתפוררים באוויר הלח. יונת ענק מהדסת, רבות אחרות נחות בצמרות, הומיות. מוליכי כלבים נובחים מנסים לרסנם ולהסותם, להתאימם לדומיה שמולכת סביב. רצים ורצות, זיעה נורדית שוטפת את גופם. הורים ועגלות, הרבה אמהות, שני אבות. ילדי גן באפודות צהובות, מלווים בשתי גננות וגנן, עוברים ליד עץ מוצצים עצום בגודלו. הילדים מנופפים למוצצים אותם תלו על העץ לפני שנה או שנתיים, גאים בפרידתם מהתלות. תמימות של מי שכל החיים לפניהם. מבוגרים איטיים, שהשיבה החליפה אצלם את הבלונד הנורדי, מהלכים מהורהרים. מחשבות של מי שכל היום לפניהם. מהגרות ומהגרים במגוון גוונים וכיסויי ראש, משוחחים בשלל שפות. הגן כאן של כולם, גם של עשרות אווזים אפורים. הם רועים במדשאות, שוחים באגמים ובתעלות, מגעגעים געגועים לארצות זרות. אחד האווזים רוחץ עצמו בעוצמה רבה, מתיז רסס של מים צוננים, טיפות כסופות ממים ירקרקים. קאקים צועקים ונקר עקוד נצמד לגזע, שמתנשא מעל לצמרת רמה ועירומה. כל שנשקף ממנו, הוא מעין טורסו של מלך דני עתיק, שמשקיף אל נצח שתם זמנו.