קיכליאדה יאדה יאדה…

בוקר של קיכלים בחירבת זבד | 29 בינואר 2023

הבוקר מתחיל בעצלתיים. נסיעה איטית בכבישים המתפתלים אל בית ג'אן, בין סמטאותיה המתעקלות והצרות ושפמיה העבותים. ממנה ומעלה, ממשיכה הנסיעה בהעפלה תלולה דרך החורש הגלילי, לחורבת זבד. גם שם לוקח ההר את עתותיו, שומר את צפונותיו לעצמו ואינו ממהר לשום מקום. חקלאות של פעם. חלקות קטנות ומגוונות, שבוראו מתוך החורש. ענן רוכב על פסגת הר מירון, גולש לעברנו ונסוג, מאיים לבלוע אותנו, מתחרט ושב להעטיר את הפסגה. ההר נחשף ונחבא בו. קרעים של הענן נסחפים באפס מעשה, מתפזרים ברחבי הרקיע ומתעבים לעבים מלאים. השמש נחבאת ויוצאת, בפעימה מתואמת עם פסגת ההר. טרסות אבן מבתרות אחו לחלקות מעובדות, חלקן חרושות, חלקן נטועות.

בִּמְקוֹם חגיגת קיכלים, אנו מוצאים צפר מאוכזב וניצי-חלב הרריים, שמניצים לבנבנים מתוך עשבים מטוללים. פה מנתר דוחל, שם מרטיטה חכלילית את זנבה וכל עץ מרעיש מעורבנים רָבִים. אך אין זכר לקיכלים הרבים, שדווחו כאן בימים האחרונים. אנו בוחרים בשביל והולכים בו מערבה. העשבים המטוללים מתעללים בנעלינו ובגרבינו, ומהר מאוד אנו רטובים מקרסול ועד קצה בוהן. אך עם הרטיבות באים הקיכלים. בתחילה אלו קיכלים רוננים, שנורים מעץ שקד ובמקורם זיתים שלמים. לאחריהם קיכלים גדולים, עוד ועוד מהם. הם מטרטרים ויורים עצמם מהעצים ואנו נורים בעקבותיהם, מתחייכים.

אך עם הרטיבות באים הקיכלים. בתחילה אלו קיכלים רוננים, שנורים מעץ שקד ובמקורם זיתים שלמים. לאחריהם קיכלים גדולים, עוד ועוד מהם. הם מטרטרים ויורים עצמם מהעצים ואנו נורים בעקבותיהם, מתחייכים.

נץ חלב הררי

עתה משיל הבוקר את איטיותו, מאיץ את קצבו ומשלח בנו המוני ציפוריו. המראות מתרבים ומשיגים את המאוויים הצפריים. כל כמה שלא נתאווה, המראות רבים יותר, דוהרים קדימה והמאווים רודפים אחריהם. ללא הועיל, כי קיכלי על כל צעד ושעל. חסרי נשימה אנו נכנסים אל החורש השרוף. שלדי עצים מניפים זרועות צנומות ומפויחות השמימה. משום מה המקום הוא לטעמם של הקיכלים, ואנו מוצאים את עצמנו בעיצומה של בכחנליה קיכלית. עוד קיכלים רוננים, קריאותיהם החדות והקצרות נשמעות מכל עבר, ועוד יותר מרוננים, יש כאן קיכלים גדולים. טרטורם של הגדולים ממסך את קריאותיהם של הרוננים. השמיים מתמלאים בתתי-כנף לבנים, שחובטים ומשיטים את בעליהם הלאה. הנה גם שני קיכלים אפורים ופכפוך גרוני של עוד צמד נחבא אל העצים. אחד מהם מצטודד על עץ עירום מעלווה, בוחן אותנו במבטו ומחליט להמשיך הלאה. הוא ממריא ועף, ואת מקומו תופס קיכלי לבן-גבה. גם הוא שולח בנו מבט, חצי זועף וחצי מצטחק. הוא חוכך רגע בדעתו ומצטרף לרעיו, לעוף עימם הלאה. שחרור מבויש מוסיף פסוק שירה, שטובע בשירה של חוגות העצים, שמסתלסלת אלינו מהמטעים, עד שהיא עצמה טובעת בצרצור הצורמני, שהוא שירתם של הגיבתונים העפרוניים. עשרות מהם נתלים על עץ, רבים אחרים אוחזים בתפרחתו היבשה של גזר קיפח וצורמים את שירתם לעולם.

עתה משיל הבוקר את איטיותו, מאיץ את קצבו ומשלח בנו המוני ציפוריו. המראות מתרבים ומשיגים את המאוויים הצפריים. כל כמה שלא נתאווה, המראות רבים יותר, דוהרים קדימה והמאווים רודפים אחריהם. ללא הועיל, כי קיכלי על כל צעד ושעל.

קיכלי אפור
קיכלי לבן-גבה
שני קיכלים גדולים

מעט צפונה, החלקות החקלאיות עתירות באוכלי זרעים נוספים. על-שת ערמוני של גיבתון צהוב, לבן של פרושי הרים וירקרק של מאות פרושים מצויים. הם נוחתים באחו, אל בין סירות קוצניות וטרשים לא מסוקלים. ניצי-החלב ההררים מלבינים ועתה נפתחות גם הכלניות בשלל צבעים. יש בהן אדומות, יש ורודות, סגולות ולבנות. הירוק העשבוני נצבע בכלניות פורחות ובזכרים של פרושים מצויים, שכבר לובשים את צבעי האביב. האוויר קר, העננות חורפית, אך הצבעים עליזים ואביביים.

פפיוני שדות מצטרפים לאוכלי הזרעים, נוחתים וממריאים מהאחו. שירת החוגות מתגברת, גם של הירגזים המחזרים. עוד שני גיבתונים צהובים חולפים ביעף, ולהק של עשרים וחמישה קיכלים גדולים מתרומם מהחורש השרוף. הם מבצעים חליפה ועוד חליפה, אוספים גובה ועפים לכיוונו של הר מירון. לרגע מצליח ההר לנער לכבודם את ראשו מעטרת העננים, שהופכת חשרה חורפית ואפרורית, ובולעת אל קרבה אותו, אותם ואת הצבעוניות האביבית.

מנוחת הצפר