טרטור של סבכי שחור-ראש, משתלב בשריקות של החכלילית ובשירה של ירגזים. שלווה שמלווה את עליית היום. שלווה שברירית, כי שוב שב האב, חוזר הנץ ממסע של ציד. סף הריגוש בקן הגנוז עולה. הגוזלים שורקים את רעבונם ועל ציפורי השיר נופלת דממה. רק השריקות של הגוזלים וצלליתו הנשברת של הנץ האב. עורבני מטפס מענף אל ענף, מגשש את דרכו אל הקן להציק, להחריד, אך אבחת כנף של האם מגלגלת אותו מטה, אל עברי. לרגע הוא נחבא בעלווה של עץ אלה ואז מוציא את ראשו להציץ ונרגע הוא חושף את גופו ושב להשמיע את קריאותיו הצורמניות. הוא נראה מחויך, מעכל את הרפתקת הבוקר שלו, מנער את כנפיו, פורש אותן ועף לספר לחבריו.
מטייל צועד בערוץ הסלעי, לא מודע לקן שמעליו, לא מודע לי, שמביט בו צועד נמרץ בערוץ. הניצה האם וודאי קורעת כעת בבשר הציפור הניצודה, מחלקת אותה נתחים נתחים בין גוזליה. האב מסרק את נוצותיו, מנקה אותן, מכין עצמו לגיחה נוספת, שתפיל עוד דומייה על חורש האורנים. עתה כבר מואר המירון. האור חודר גם אל הסבך בו אני מוטל דומם, מוסיף ומחפש זווית נוחה אל הקן הגנוז, לראות את שאני יכול רק לדמיין, נעזר ברמזי הקולות שגואים ושוככים: שריקות הגוזלים, קריאות ההורים וחרדת הציפורים.
טרטור של סבכי שחור-ראש, משתלב בשריקות של החכלילית ובשירה של ירגזים. שלווה שמלווה את עליית היום. שלווה שברירית, כי שוב שב האב, חוזר הנץ ממסע של ציד. סף הריגוש בקן הגנוז עולה. הגוזלים שורקים את רעבונם ועל ציפורי השיר נופלת דממה.
