דילוג לתוכן

קרב איתנים

עורב אפור מול זעמן שחור | 11 ביוני 2025

עמק הצבאים

הסיסים ממלאים את שמי ירושלים בחגיגת חירות. עוד מעט יעזבו, אך לעת עתה עוד טופחות כנפיהם על שמי העיר; משק מהיר ומתמשך מלווה בשריקות שמחות. צוללים, נוסקים, סבים על צירם, מסתחררים ומאיצים. אני יושב בשיירים של צל נסוג ומתרגל זן וצילום סיסים. כלומר, מכוון את המצלמה אל גוש של סיסים, מקליק ומקליק ומסכין מראש עם הכישלון. ואכן, פעם אחר פעם מופיעים הצילומים על צג המצלמה מטושטשים ומרוחים. אני מכוון שוב ונכשל שוב ומנסה כבר בלי להתאמץ ובלי לקוות. מצלם רק מכוחה של אינרציה ששוב ושוב נחבטת באינרציית הסיסים המואצת. שוב מכוון ושוב נכשל, ממצמץ, מנסה ונכשל וזה לגמרי בסדר, כי זן וצילום סיסים.

אני יושב בשיירים של צל נסוג ומתרגל זן וצילום סיסים. כלומר, מכוון את המצלמה אל גוש של סיסים, מקליק ומקליק ומסכין מראש עם הכישלון. ואכן, פעם אחר פעם מופיעים הצילומים על צג המצלמה מטושטשים ומרוחים.

סיס חומות בשמי ירושלים
סיס חומות בשמי ירושלים

לבסוף, כשנעלם הצל סופית וכתם הזיעה מאיים להתפשט, אני בוחן את סט הצילומים האחרון. הוא נשלט כרגיל על ידי כתמים כהים ומרוחים, שמגחכים עליי ומחייכים לסיסים המהירים כרוח שאינה. אני נאנח, נכנע ועובר למסתור שצופה על אגמון נוסף. מחפש שם מקלט מהחום, מפלט מהכישלון שבצילום סיסים. אך האגמון גדול מדי לצילום וההתרחשויות רחוקות. זוג צוללי ביצות מתגפף ומתאם נפנוף כנפיים. חוגלה יורדת מתלולית עפר כדי לשתות. שלדג מצעק את צחוקו המתגלגל, סופית נמלטת בעיכוס משעשע של זנב לבנבן ובין עלי נופר צף טבלן. צבאים מתקרבים בזהירות לגדה, מרכינים ראשם ולוגמים מהמים הצוננים. דרורים נוחתים, לוגמים במהירות וממריאים. כמו חשים בסכנה בלתי נראית. עורבים מפוזרים לאורך הגדה, משגיחים ברצינות תהומית על המתרחש, מדי פעם פוסעים ומחליפים ביניהם מקומות. בנוצותיהם הכהות הם נראים כמשמרת קפדנית של שוטרי תנועה.

משפחה של שלושה בזים מצויים מתרגלת תעופה מעל לאגמון. הצעיר עוד לא מודע ליכולותיו, גם לא למגבלותיו. הוא עוקב אחר הוריו, מחקה את תמרוניהם. מעופף כמותם, אך רק כמעט. רודף אחר השלמות, אך היא עוד חומקת ממנו, מתרחקת ומשתמטת מפניו. הוא ממשיך לתרגל את תמרוניהם של הוריו. הם מובילים אותו מצד אחד של האגם לשני, מחליפים ביניהם תפקידים, פעם מוביל האב ופעם האם. האב מרפרף והאם מקפלת כנפיים וצוללת מעט. הצעיר מנסה לרפרף ואז מנסה לצלול, אך מאבד גובה ברפרוף וצולל בתנועה הססנית מדי ושבורה. ההורים מקיפים את האגמון בדאייה, הצעיר ממהר אחריהם בחבטות כנף מגושמות. צלליהם מתרוצצים על פני המים, לעתים מתמזגים לצל אחד מרובה כנפיים, לעתים נפרדים לכמה כתמים נמרחים וממהרים. סיס נקלע למהומת הצללים ונמלט. הבז הצעיר מתעייף, מנסה לנחות על צמרת עץ ומתרסק בגמלוניות לתוכה. זוג ההורים חולפים מעליו פעם ופעמיים ונוחתים בסמוך לו בליטוש מתורגל.

משפחה של שלושה בזים מצויים מתרגלת תעופה מעל לאגמון. הצעיר עוד לא מודע ליכולותיו, גם לא למגבלותיו. הוא עוקב אחר הוריו, מחקה את תמרוניהם. מעופף כמותם, אך רק כמעט. רודף אחר השלמות, אך היא עוד חומקת ממנו, מתרחקת ומשתמטת מפניו.

דרור בית
בז מצוי

ישנה התרחשות ליד אחד העורבים. בסמוך לו עולה מעין אוושוש חרישי. העורב רוכן קדימה, מבטו שילוב של סקרנות, שובבות ואלימות. סנטימטרים ספורים ממקורו מצונף זעמן שחור צעיר. מפותל ומלופף בתוך עצמו. אולי אורב לדרור שיבוא לשתות, אולי נהנה מליטוף השמש לאחר ליל צינה ירושלמי. כעת עיניו בעורב שקרב אליו עוד ועוד. עיניים נעוצות בעיניים, מתכוננות אלי קרב. הצבאים שעל גדות האגמון נדרכים בחשש. אוזניהם מרעידות, שריריהם מרטיטים. נחיריהם מתרחבים ומתכווצים. הם מוכנים להימלט לכשתתפרץ המהומה. העורב רוכן עוד, שולח רגל לנחש. הזעמן נכרך ומתכנס אל תוך עצמו. העורב אינו מרפה ושוב שולח קדימה את רגלו. הנחש נסוג. העורב מתקדם, ממריא וצולל לחבוט בנחש, שמנתר מעלה, כמו קשקשיו הפכו נוצות וכל גופו כנף. כי הוא ממש מעופף, מטר או מטר וחצי באוויר, משליך את ראשו אל עבר העורב, שנרתע מעט, נוחת ומסתער שוב על הנחש. כעת זה קרב, לפרקים קרב אווירי. פקעת מעופפת של זוחל וציפור. לעתים מסתירות הנוצות את הקשקשים, לעתים מנצנצים הקשקשים מתוך הנוצות. העורב שולח מקור לנקר בנחש, שפוער אליו את לועו. רגע תלוי הנחש באוויר, ואז נוחת בחבטה חרישית ומזנק שוב מעלה בלוע פעור. הצבאים נסוגים. מיינות נאספות בצרחות. עוד עורבים נמשכים אל ההמולה. עכשיו מוקף הנחש בשלושה עורבים והוא נסוג בזחילה חטופה, נרדף בידי הציפורים. הוא מטפס במהירות על חומת אבן סמוכה, נעלם חרישי בין הקנים והאגמון נרגע וחוזר לשגרה.

זעמן שחור צעיר
הקרב