ראשים מושפלים של כלניות, שבוהקות בשני, מזדקפים לקבל את פני השמש שעולה, גם על עלי הכותרת הסמוקים מתנוצצות הטיפות הקפואות, והפרחים הנפתחים מפקירים אותן לליטופה של החמה, שמפשירה אותן ומפוגגת אותן. הטיפות מתאדות ומותירות אחריהן את אדמומיותם של הפרחים רעננה ובוהקת, כמו עלו הם מהרחצה, כמו גם הבוקר הזה, שמתנער רענן מהקרה של שחר פברואר ירושלמי. סבכי שחור-כיפה מיטיב כיפתו על ראשו. עלווית עושה אהבים עם פרחיו של עץ שקד, ממהרת זערורית ותזזיתית לאורכם של הענפים, בין הפרחים והניצנים, משרבבת את מקורה עמוק אל תוככי הפרחים, אולי ללקט חרקים קטנטנים, אולי את האבקנים, כך או כך מלבין מצחה מאבקנים. נופו של העץ קרח, רק הפרחים מלבינים בין הענפים העירומים. עוד שתי עלוויות נוחתות על העץ, מצטרפות אל העלווית הראשונה, למעשי אהבהבים בין עץ וציפור, וצפר אחד שצופה במראות בהנאה גלויה.
אדום-חזה מטפס מסבך הקיסוסית, שלפתה נופו של עץ עטוף. הוא מגיח מהמעבה ושר אל העולם. שירתו מפכה חלילית וצלולה באוויר הצונן, מסתלסלת באור הירושלמי הצלול, מציירת בו מהלכים מלודיים פתלתלים. הוא רואה אותי וצולל אל תוך הסבך, נעלם בו להסתתר. לרגע מאירה מתוך הסבך חלודת חזהו, ואז נבלעת היא בצללים. צבי רוהט במדרון ממול, חוטמו מרטיט בחרדה. חוגלה מהדסת בין סלעים, נובחת לחברותיה אזהרה. נימפית חורשף ניתקת מהקור החורפי וצונחת אליו שוב, בכבדות של כנפיים שכשלו.
ראשים מושפלים של כלניות, שבוהקות בשני, מזדקפים לקבל את פני השמש שעולה, גם על עלי הכותרת הסמוקים מתנוצצות הטיפות הקפואות, והפרחים הנפתחים מפקירים אותן לליטופה של החמה, שמפשירה אותן ומפוגגת אותן.
