אניצי קש מעופפים ברוח הקלושה, זו שהתחזקה ועל כנפיה גולש כעת זרון סוף, חומק מהאניצים ומקרבתי. קיכלים רוננים נמלטים מחישת הקנים, גם להקה קטנה של גיבתונים עפרוניים. המולה רגעית, שכמו תמיד מנצח עליה ירגזי. זוג נחליאלים מרטיט זנבות בעצבנות חששנית. החוחיות פורחות והקרניים ממהרות בעקבותיהן, צובעות באור את היום כולו. בשדה הקצור והחרוש נוחת עקב חורף. קורא את יללת החתול המתפנקת שלו. עורבני מתקרב אליו בזהירות. מקשיב, מפנים אל קרבו את היללה על כל דקויותיה. מחר הוא כבר יחקה אותה בדיוק, ייהנה לראות ציפורים נבהלות. סהר חזהו הבהיר של העקב בולט על רקע האדמה האדמומית. הוא מנתר בין הרגבים, אולי בעקבות חגבים. גם הם פעילים בחמימות של השפלה הפנימית, שכמו לא מכירה במרותו של החורף ומפזרת סביבה חמימות בלתי סבירה. עורבים מתגודדים סביב העקב והוא ממהר להמריא, לתפוס טרמפ על תרמיקה חורפית. העורבני מנסה את קולו בחיקוי ראשוני. קרוב, מזכיר, אך יש עוד מקום לשיפור. ובמרחק, על גזע רימון תלוש והפוך, עומדת דאה שחורת-כתף. מקרבתה ממריאים תורים, נמלטים. היא נציב דומם ועיניה בעירות אדומות, שתי שמשות קטנות וחורפיות.
