שדה החמדים מתרווח בנחת של מי שאדמתו החרבה הרוותה לאחרונה את צמאה. נח בין ערוצים שהתחתרו בו בסדרה של אירועי גשם תכופים. הערוצים נחרתים בו לא כצלקות של כאב, כי אם כאפיקי שתי וערב בהם זרמו המים, הוליכו אורחות חיים וחילחלו לתוכה להתחיל את מסע הלבלוב האביבי. שיחי החמד מוריקים והמתננים פורחים, משלחים לעולם את פרחי הקרם הצנועים שלהם. קווצות של עלי עירית רעננים, מחלקם כבר מתנשא עמוד הפריחה ונושא פרחים לבנים וגאוותניים. גם להקות של זרעיות מעורבות בזרזירים פורחות, אך לא כבשורה אביבית, כי אם בבהלה חורפית. הן מתמרנות במעוף צפוף עד שפחדן שוכך והן נוחתות שוב אל בין השיחים. שבלולים פזורים ברחבי השדה, נאחזים בשיחי החמד ומתגוללים על הקרקע הלחה. בלילה חגגו את הרטיבות ועתה הם מכונסים בקונכיותיהם, לובנם מחזיר אור של שמש נחבאת אל העננים האפורים והכבדים. סלעיות ערבה, מדבר וחורף מחווירות על ראשי השיחים, בין הקונכיות הבהירות של השבלולים. רוח נושבת ופורטת על העלים היבשים של העונה שעברה. קור מרחיב את הדעת והיא נושאת כנפיים ומתפשטת ברחבי השדה, מרחפת בין הדיות הדואות ובין קריאות צורמניות של עורבים חומי-עורף. היא מנמיכה ומחפשת עפרוננים גמדיים. אולי כבר התכנסו אל השדה והחלו במעופי הראווה והחיזור שלהם. האוזניים הכרויות לצרצוריהם מאתרות רק שירה חקיינית של עפרונים מצויצים, שהם לא יותר מנקודות קטנטנות ברום הרקיע.
שבלולים פזורים ברחבי השדה, נאחזים בשיחי החמד ומתגוללים על הקרקע הלחה. בלילה חגגו את הרטיבות ועתה הם מכונסים בקונכיותיהם, לובנם מחזיר אור של שמש נחבאת אל העננים האפורים והכבדים.
