שוקעים בבוץ

עיט צפרדעים כבד מלקטוף ברווז, יוצא לגיחות לאות ורעבות מעץ אשל כפוף צמרת, וחוזר אליו לנוח, להניח עליו את מלוא משקלו. עקב בא ממערב ועוקב אחריו. הוא נוחת על האשל של העיט, שומר ממנו מרחק של שלושה ענפים, לשם ביטחון. שתי זרוניות סוף מפריחות שוב ושוב את להקות הברווזים, מעלות השמיימה עננים צבעוניים של ברווזים מפוחדים. הן מפטרלות הלוך ושוב, דואות בקלילות מטילת אימה. שתיהן ממתינות לשעת כושר, מבטן מנסה לסנן מהברווזים את האחד, את החלוש, את זה שיאות ליפול טרף לטופריהן. שני צוללי ביצות ערמוניים ועשרות צוללים חלודיים ומצוייצים, כמעט ונבלעים בקרנבל הצבע של המריות. ברכיות מגעגעות, אנפות אפורות נוהמות. אגמית שוחה ודג קטן במקורה, אגמית נוספת רודפת אחריה, זרונית רודפת אחרי האגמית ואני רודף במבטי את הזרונית. שרשרת מזון.

שלושה טבלנים מצוייצים נאספים משלוש פינות המאגר, נפגשים בליבו. הם זוקרים בגאווה את צווארם, חושפים ניצנים של צבעי אביב. הם מפתלים את צוואריהם, כמעט כורכים אותם זה בזה. טבלנים בינוניים יוקדים בעיניהם האדומות וטבלנים גמדיים מתרוצצים בעצבנותם של הקטנים, אלה שכל צל חולף גדול כמה מונים ממידתם, מאיים לכלותם. ובין הטבלנים הגמדיים—גם הם ערמוניים כבר, עטויים בצבעי קיץ, שלועגים לאצבעותיי הקפואות—שוחה בלבן שחף גמדי. הוא קטן כמותם, אך שליו יותר. כאן במאגר השקט הוא נינוח בלי הגלים, שקמים בים להטביעו. הוא שוחה מטבלן אחד לשני, בעיניו מעין תמימות, שולח את מקורו הקטנטן לשם ולכאן, ועובר להתבודד בין כמה קנים, שקצותיהם מתרוממים מעל לפני המים, כאצבעות שלוחות של טובעים. הוא שב בשחייה איטית אל הטבלנים, מסדר את נוצותיו, יוצא למעוף קצר מעל למאגר ונוחת לשוב אל בועת שלוותו. שלדג גמדי אוחז בקנה, סביבו להק של סנוניות רפת, חלקן אוחזות כמוהו בקנים, אחרות מעופפות, מנמיכות ללגום ממימי המאגר, מגביהות לבלוע מחרקיו.