ורגע לפני שמציצה השמש ועולה היום, מתפוצצים השמיים בגוונים של סומק אדום, שמבעיר את נופי העצים ואת שרידי השובלים המתעגלים של כלי טיס, שעגו מעל חולדה ופרמו את התפר שבין לילה ליום. השחרור נבהל מהבעירות האוויריות ועף, משחרר אותי מחבלי הקסם. אני ניתק ופונה אל השדות, שמתמסרים לגווני האדמומית ומתחממים לאורה. הם מתקשים להרפות ממנה, ממאנים להיכנע לצינה, אך האדמומית הסמוקה נחלצת מהם וממהרת, מחווירה והולכת, נעלמת במזרח. שרידים אחרונים של האדמומית עוד מרצדים על פני שלולית בודדה, שאוצרת במימיה את סומק הזריחה. זוג מטוסי קרב ממריאים בשעטה רועמת וזוג נחליאלים לבנים טובעים בשובליהם ומצייצים בתבהלה. להקת קאקים באים מהמערב במעוף פרוע וקולני, שחורים מהלילה שהיה וטובלים בתקווה ליום שבא.
