אנו עוצרים בנקודה אקראית, שנראית ככל נקודה אחרת במישור, נטולת ייחוד, חסרת חיים. אנו מתמתחים, נאנחים, מאהילים על העיניים מפני קרני השמש שניתכות בנו, מסנוורות. כמותנו, גם השממה מתמתחת, נאנחת ולובשת חיים בתהליך איטי ומתמשך. שיח יבש מתנער להיות זוג כרוונים. הם מזדקפים, מתרחקים, חצי מדדים חצי רצים, מושכים אליהם שני שיחים מתגלגלים שמתגלים להיות כרוונים צעירים. שני הצעירים רצים אל הוריהם, נצמדים אליהם, קדים להם, מתחננים לארוחה. ההורים נדים להם, נמנעים מהם, מנסים להימלט מפניהם. אך השניים לא מניחים להם, שורקים בתלונה, רודפים, תובעים מהוריהם את שלהם. לרגע יוצרים ארבעתם מרובע חי, נדים זה לזה, קדים קודקוד לקודקוד, מנדנדים, מתלוננים. שרקרק מצוי נוחת לידם, על אחד משלדי השיחים היבשים. לנוכח צבעיו אפילו הכרוונים משתתקים, מהופנטים ממחלפות נוצותיו. השמיים פועמים בקריאות עמוקות. שני רצי מדבר חולפים במעוף, נעלמים במזרח.
אנו עוזבים את הכרוונים שחוזרים להתרכז בעצמם ומפליגים מזרחה, דרך הפלומה הזהובה. כאן היא גבהה והגיעה כמעט עד לגובה הברכיים. אנו חולפים דרך שיחים שנאנקים תחת משקל הקונכיות המלבינות, שנערמו על ענפיהם. אנו מטפסים על גבעה, יורדים אל עוד מישור ועוד קבוצה של רצי מדבר והלב נפעם מיופיים. נאים הם ונאווים, אך נבלעים מיד במדבר. רק אחד עומד גלוי, מניח להערצתנו לשטוף את יפעתו, לפני שגם הוא נעלם בעקבות רעיו, כמו בלע אותם המדבר.
עוד נסיעה, דרך עצי שיטה מרופדים בגללי עדרים ורוחשים במאות זבובים. בראשי הצמרות ניצבים חנקנים גדולים, שותקים, מהורהרים. בסמוך לעצים מתנשאת תלולית. בליבה בור שדווקא כן מתמלא מחולייתו, כי מקרבו נפלטים עוד ועוד דרורים ויונה הומה והמומה מהאור ומאתנו. הם מביטים בנו ונמוגים, מתמוססים בחום שסביב.
אנו עוצרים בנקודה אקראית, שנראית ככל נקודה אחרת במישור, נטולת ייחוד, חסרת חיים. אנו מתמתחים, נאנחים, מאהילים על העיניים מפני קרני השמש שניתכות בנו, מסנוורות. כמותנו, גם השממה מתמתחת, נאנחת ולובשת חיים בתהליך איטי ומתמשך.