דילוג לתוכן

שעון הנדידה

נדידת אביב בנחל כפירה | 16 במרץ 2021

ערפל מבחוץ ומבפנים. זרועות התמנון שלו מחוללות סביב גבעות, סביב מחשבות, אופפות אותן, מלטפות ומתנדפות בנחל כפירה. משדה החיטה, שעל גבול הנחל, ממריאה שיירה קטנה של חסידות. הערתי אותן מוקדם מדי והלבן של גופן פולח את הערפל המתדלדל, משחרר את המחשבות מהמועקה שחיבקה אותן למוות. יללה של חתול מסתתר, חריקה של חנקן גדול וצרצור רועש של גבתונים עפרוניים, ששרים לשמש השברירית, החיוורנית. תקתוקים של שני אדומי-חזה וסבכים שחורי-ראש שרים מתוך שיחי האשחר. פפיון הרים מסלסל מהרכס את שירתו ואני מהלך כפוף, מחפש פרפר שעוד נם, על אחד הפרחים הרדומים. הם מסתתרים היטב הבוקר, מותירים את הפרחים לססמבריקים, שצבעם המתכתי זועק מתוך האפרורית, שהותיר הערפל. ססמבריק אדמוני ישן על זרד יבש ומאה מטרים ממנו, זוג נוסף של ססמבריקים, הוא בכחול זועק, היא בחום מלכותי. בין בני הזוג מתרוצץ עכביש גלגלן, לא יודע נפשו מרוב צרות טובות ורדומות, שנפלו אל בין כליצרותיו.

ססמבריק אדמוני ישן על זרד יבש ומאה מטרים ממנו, זוג נוסף של ססמבריקים, הוא בכחול זועק, היא בחום מלכותי. בין בני הזוג מתרוצץ עכביש גלגלן, לא יודע נפשו מרוב צרות טובות ורדומות, שנפלו אל בין כליצרותיו.

ססמבריק זכר מהסוג Adscita

הלחות עוד תלויה באוויר ושבלולים חוגגים אותה, בקצב שניגר מהם רירי ואיטי. נזירית חרוטית מתמתחת, שולחת את גופה הצמיגי הלאה אל פרח החרדל הסמוך. היא ממהרת בדרכה שלה האיטית, המהורהרת, מזכירה לי את המחשבות שנכלאו בערפילי הבוקר ועתה מתמתחות להן הלאה אל יעדן הבא. על גבה של אחרת רוכב קפזנב, עיתותיו כנראה ברגליו, אם תולה הוא יהבו בהתקדמות הנזירית.

דבורנית קטיפה ומספר סחלבים פרפרניים מצויים בשיא פריחתם. צופיות פעלתניות מבריקות יותר מהדבורנית, יותר מהדבורים שמזמזמות ועוצרות להפוגה קלה בתוכן האדום של הנוריות והפרגים. הכלניות יבשו כבר והפריחה עולה צהובה ברובה. קריאה של קוקייה מצויצת נענית בקריאה של קוקייה אירופית. שתיהן חבויות וממשיכות לקרוא עוד ועוד, מעוררות בעורבנים דריכות מתוחה, והם עפים בחבורות קטנות מגדם עץ לגדם עץ, נוחתים וזוקפים את בלוריתם השחורה במחוות איום ריקה כלפי הקוקיות הסמויות.

הלחות עוד תלויה באוויר ושבלולים חוגגים אותה, בקצב שניגר מהם רירי ואיטי. נזירית חרוטית מתמתחת, שולחת את גופה הצמיגי הלאה אל פרח החרדל הסמוך. היא ממהרת בדרכה שלה האיטית, המהורהרת

נזירית דו-גונית

תפוחיות וירקונים מתחרים אלה באלה במעופי ראווה ושירה רמה. סבכים נודדים מסתתרים באשחרים. מדי פעם מציצים מהשיחים כיפה שחורה או סינר לבן. מספר צ'יקצ'וקים נמלטים גם הם מהסבך, היישר אל עינה הפקוחה של דוחלית, שעוד לא נשאה כנפיה מכאן. אך על האלה, אותה אלת חכליליות מהסתיו שעבר, מאיר זנב אדמוני ומוכר. זכר צבעוני של חכלילית עצים שוב חולף דרך כפירה, דרך האלה, דרכי. השעון הגדול השלים עוד חצי סיבוב בריצתו אחר הנצח.

חיוויאי שורק ודואה באדנות מלכותית, סיסי חומות מתמרנים סביבו במהירות ועוד להקה של חסידות גולשת באיטיות צפונה. השמיים ריקים עתה מכל זכר של ערפל, מלבד כמה ענני קומולוס שהגיחו מרחמו ומשייטים עתה כשליטי הרקיע התכלכל. הפרפרים ניעורים. טבעיות זוטיות עולות מהקרקע, כמו רגבים חומים שקמים לתחייה, ושבות וצונחות להתמזג עם האדמה, שפולטת אל גופן חום הססני. אני לא עוצר עבורן. לא הפעם. אני ממהר בעקבות המחשבות ששלוחות כעת כאיילות ממהרות, נרדפות על ידי שריקות השעיר, שבחר להתעורר ולשיר עם הפרפרים.

נזירית טבורית