שקנאי זריחה

מאגר חולדה | 29 ביוני 2024

צלליות של מגלנים ניתקות משיירי הצל של עץ האשל. מקורם מתעגל ומרכך במעט את האור הזוויתי והקשה, את הברק המכה של שמש הבוקר, שיוקדת כמו היו צהריים כעת. טסיות בתים מרשרשות כפיסות קמוטות של נייר שעומד מיד להתלקח בְּאִשָּׁהּ של החמה. הידיים המזיעות מניעות את הטלסקופ, משיטות אותו ברחבי המאגר, שברובו ריק. שוחות בו בעיקר ברכיות. אנפות רבות ממתינות על גדותיו, בפרט אנפות לילה. עשרות מהן מייחלות ללילה שישוב, למרות שעזב זה עכשיו, לקח איתו את הקרירות המיטיבה. הטסיות צוללות אל פני המים ללגום מהם ולהצטנן. הן מתערבבות בסנוניות רפת צוהלות ובסנוניות מערה מצחקקות. כל יתר הציפורים חמורות סבר אל מול החום שעליהן להתמודד מולו בשעות הקרובות. שני חופמי גדות גוהרים בין עשבי הגדה ונעלמים בהם. תמירון רוכן בקינו, מצל על ביציו או על אפרוחיו. תמירונים נוספים עפים, רגליהם פשוטות לאחור, נמתחות הרחק מאחורי הזנב, אל העצב שאין לו סוף.

הקפת המאגר מתקדמת בעצלתיים. אנו עוצרים פה ושם, משיטים פעם נוספת את הטלסקופים על פניו הרחבים של המאגר ואוספים שלוש סופיות, אנפית סוף ואת שלוש הלבניות הגדולות הקבועות. אחת מהן נמלטה אל עץ אקליפטוס רחוק ועומדת זקופה בין ענפי נופו. אולי מחפשת בו מחסה מהחום. היא נראית מוזרה שם למעלה, לא שייכת. הלובן הצחור שלה על רקע הירקרק האקליפטוסי, מקורה הצהוב מתוח, ארוך כמעט כמו ענף נוסף. דררות צורחות ומתערבבות בלהקה רעשנית של מיינות. בז מצוי דואה על זרמי אוויר חם. יש לו זרמים רבים כאלה לבחור מהם. עוד מטוס קרב ממריא ברעש מחריש אוזניים לאיזה קרב שמתנהל במלחמה, שנמשכת במה שהפך ליקום כמעט משל עצמו. כי הנה, יואב ואני מצפרים פה סביב המאגר, לולה רודפת אחרי תנים ודבוקה קטנה של רצים מתקדמת בשדות, זיעתה מתאדה באוויר המתלהט. בצאת השבת נשמע על עוד שני חיילים שנפלו, מטביעים עוד שתי משפחות למצולות של יגון.

צלליות של מגלנים ניתקות משיירי הצל של עץ האשל. מקורם מתעגל ומרכך במעט את האור הזוויתי והקשה, את הברק המכה של שמש הבוקר, שיוקדת כמו היו צהריים כעת. טסיות בתים מרשרשות כפיסות קמוטות של נייר שעומד מיד להתלקח בְּאִשָּׁהּ של החמה.

שקנאים בזריחה

אך איננו יודעים עוד את מות החיילים ומנפים את רעשי ההמראות לטובת צעקות של סיקסקים ושריקות של שרקרקים, שעוטפים את חוטי החשמל באינספור צבעים. שיחי הינבוט מגיעים כמעט עד לברכיים, מלחכים אותן בדוקרנות מכאיבה ומפריחים עננים של כחלוני ינבוט קטנטנים, שמשיבים מעט רוח על רגלינו המיוזעות. מתוך מעופם התזזיתי עולה זנב-סנונית שקול ומחושב, מתקדם באיטיות בין תפרחות מיובשות וסגורות של גזרים קיפחים. הוא נח עליהן מלהט השמש הקופחת, משיב מעט רוח לנפשו המיוגעת וממשיך בכנפיו הגדולות והלאות הלאה, דרך כל כחלוני הינבוט הזעירים. האדמומית הארגמנית של שני נחושתני חומעה מושכת לרגע את המבט. אך הוא נמשך שוב למאגר הריק ובעיקר לשער שמסתמן בסוף הישורת, מסמן את סוף הסיבוב.

הרגליים מגבירות מעצמן את הקצב, נושאות אותנו אל עבר הסוף המיוחל. אבל במים נחים שישה שקנאים. סביב להם מזדהרים זהרורי שמש אימתנית וביניהם עפה שחפית ים. הזהרורים מעצימים את בוהק השמש ומרחיבים את שובלה להפוך את כל המאגר לסנוור אחד רוחש ולוחש, כאילו היו מימיו מתחממים אל נקודת הרתיחה. לפחות השחפית שמחה בזהרורים הללו, משחקת בהם, מתמסרת להם ומוסרת אותם לשחפית שניה, שנחה על האיון. אני דוחה את סוף הסיבוב ויורד אל גדת המאגר. מחפה על עיניי מהסנוור המכאיב ומתקנא בשלווה בה השקנאים מסרקים את נוצותיהם וטובלים את מקוריהם במים הפושרים. השחפית עפה ביניהם, מרחפת על הזהרורים ואילו השקנאים נמזגים בהם, מייצרים ביניהם צלליות עצומות. למעלה, לולה מאתרת נמייה ופוצחת במרדף עליז ורועש. תמירון נבהל ונמלט בצעקות, גם ביצנית שחורת-כנף. אולם השקנאים, על אף ההמולה, ממשיכים לעמוד במים, שוקטים. גושים כהים של שלווה סטואית ומזדהרת. דבר אינו נוגע להם. לא רעשים של המראה נוספת, הנביחות של לולה, או תעוקת החום.