שדות חולדה
השריקות המוכרות של עלוויות אפורות מתרוננות מהמטעים. על העור מרפרף מגעו של אור, שחולף דרך עננים מוכיים ומתרכך בהם. ניצניה של רוח על סִפּוֹ של סתיו טוב ומיטיב. האדמה עוד קשה ומתייסרת בכיסופים לגשם והיא תתייסר בהם עוד זמן רב. אך בבקרים, האור והאוויר כבר מעודנים. רכים, כמעט קטיפתיים. יש בהם ורדרדות, כמו בלחיים חכליליות מִבְּרִיאוּת. עם קצת דמיון גם ניתן לחוש בקרירות. השריקות מתגשמות אל עלווית ששוחה דרך האור המרוכך, נוצותיה סמוקות באור הוורדרד. היא נוחתת על גבעול של קייצת מסולסלת, שפרחיה כבר הפריחו את הזרעים ונותרו יבשים ועריריים. עיניה של העלווית מתרוננות כמו שריקתה, מתנוצצות. מקורה קצר ומחודד, ממוקד מטרה. כל כולה דרוכה. דיה שחורה גולשת מצפון והעלווית ממהרת להסתתר בין עלי הקייצת. צילה של הדיה מרקד על הרגבים היבשים ונעלם בדרום. אך עכשיו, זוג בזים מצויים ממהר אל בז עצים, שמתמרן מעל למטע, מעורר קריאות אזהרה וזעם של ירגזים מסתתרים. צלליתה של העלווית נרעדת במסתורה ואני נרעד איתה. אבל הבזים טרודים במרדף ההדדי ומתפוגגים בין עננים, שאף הם הולכים ומתדלדלים. האור מאבד מרכותו, הולך ונדמה לאדמה בקשיותה. העלווית ממתינה עוד מעט ויוצאת ממסתורה. היא מתנערת, סוקרת את סביבותיה, מעיפה מבט חששני מעלה, מוכנה לשוב ולהסתתר. נרגעת, היא מסלסלת שריקה ושוב רוקמת עצמה שתי וערב בין עליה המסולסלים של הקייצת, מקפצת מקייצת אחת לאחרת. עוד שלוש עלוויות מתקבצות בקווצת הקייצות. כל אחת עירה לקיומן של האחרות ועם זאת מתעלמת מהן, עסוקה בענייניה שלה. אוזניי שותות בצמא את שריקתן, עיניי את מראן. את האופן בו הן צונחות מהגבעולים אל הקרקע, סבות את הצמחים ומזנקות אל חרק מעופף. כנפיהן מרפרפות כמו האור על עורי ורגליהן מחוללות על הגבעול. אולם זו בעיקר העין הענוגה שמשכרת אותי והמבט שנשלח ממנה, בין נוּגֶה לחומל. מלא בכל שאבד מהארץ הקשה הזו. אני רוצה לטבוע במבט עיניה, לשכוח בו את עצמי ולגרש באמצעותו את המציאות ואת זכרו של האובדן. והעלווית מבינה אותי. היא חגה סביבי, קרובה ורגועה. מעניקה לי רגעים של אושר חטוף, שבתוך תוכי אני יודע שאיבדתי את הזכות לו. ככולנו.
השריקות המוכרות של עלוויות אפורות מתרוננות מהמטעים. על העור מרפרף מגעו של אור, שחולף דרך עננים מוכיים ומתרכך בהם. ניצניה של רוח על סִפּוֹ של סתיו טוב ומיטיב. האדמה עוד קשה ומתייסרת בכיסופים לגשם והיא תתייסר בהם עוד זמן רב. אך בבקרים, האור והאוויר כבר מעודנים.
