שרשרת פנינים רשתנית

רשתני עוזרר בנחל כוס | 10 ו-4 באפריל 2026

במבט ראשון נראה השדה ריק מפרפרים. נשלט בפריחה חורפית מעורבת במעטה דגני של אביב מאוחר. שרידי רקפות, בני סחלב-צריפי והרדופנינים, מוסיפים מעט ורוד לירוק הכללי. כלניות כמושות ומקורי-חסידה סגולים. הכול אפוף בסדין ערפילי שמתקשה להתרומם או להיפרם לפרודותיו הלחות. תן בפרוות חורף מתפלש בטל, מזדקף וצופה בי בחשש. קור ירושלמי חודר לעצמות, בטמפרטורות של חורף שגלש לאביב ומסרב להרפות. תחושה של בלגן אקלימי. הציפורים כורכות פעילות קינון בתנועת נדידה. כמה מהן שרות, חלקן עסוקות בהאכלת פירחונים ואחרות מצויות בבולמוס של אכילה באמצעה של נדידה. אני מבוסס בדגן הלח, בוחן מקרוב את הפרחים, אך לא מוצא אף פרפר. חנקן נובי בהפוגת נדידה עוקב אחריי במבטו, סבכי שחור-ראש נעלם אל תוך עוזרר ובמקורו זחל לגוזלים, פשוש מטרטר ושר. שתי קבוצות של עורבים רבות ומתקוטטות בקול גדול. עקב חורף חומק בין שתי הקבוצות היריבות ונמלט צפון מערבה. זוג בזי עצים, שרק הגיעו, מנסים לתמרן בין העורבים, שמסתערים עליהם בעברת זעם. ציוץ צרוד של פפיון עצים ושירה של ירגזי מצליחים להבקיע דרך ההמולה הקולנית של ריבי העורבים.

מבטי נע מעלה ומטה, אל הציפורים הפעלתניות ואחר הפרפרים הנסתרים. רק כשבמקרה הוא נופל על גבנונית לבנבנה שעל גבי תפרחת של אמיתה גדולה, מתגלה רשתן העוזרר הראשון. לא מפתיע שכמעט ולא ראיתי אותו. כנפיו אוצרות קלילות אוורירית, כמעט שקופה. טיפות טל זעירות נחות כפנינים על כנפי המלמלה הלבנות שלו, מזדהרות בין הנימים השחורים, שמצטיירים דקיקים על הכנפיים הדוממות. עיניו אפרוריות, גופו צמרירי והוא מנמנם על תפרחת האמיתה שנפרשת כחופה לבנה, נישאה מעל למעטה הדגן הירוק. אחרי הראשון נהיה קל יותר לאתר רשתנים נוספים. השדה נגלה להיות אחו של רפאי פרפרים רבים: קלילים ואווריריים כמו הרשתן הראשון, פיסות דוממות כמותו של מלמלה מנומנמת. או אולי מפרשים מתוחים ולבנים, שכושלים מלהשיט את פרחי האמיתה על אף הרוח הקלה שטופחת על מפרשי הרשתן, מרטיטה ומתפיחה אותם.

השדה נגלה להיות אחו של רפאי פרפרים רבים: קלילים ואווריריים כמו הרשתן הראשון, פיסות דוממות כמותו של מלמלה מנומנמת. 

רשתן העוזרר על אמיתה גדולה

רשתן העוזרר על אמיתה גדולה

הם פזורים בשדה, לרוב נטולי תנועה; תלויים, נצמדים, חובקים, אוחזים וניצבים. רשתן משתלשל מחופה של אמיתה נוספת והוא כהינומה נמה ותלויה משמלת כלה לבנה. טיפות הטל שעל כנפיו מתאדות אט באור השמש הצוננת. אחרות מתמרחות על כנפיו ומלחלחות אותן. הוא מרטיט את כנפיו, חובט בהן קלות, אך נותר לנמנם, ממתין שיתחמם מעט. אור השחר חולף בעד כנפיו השקופות של רשתן שני, שנצבעות בוורדרדות הסמוקה של מרווה ירושלמית, מלווה בנגיעות ירקרקות של הדגן שצומח בגבו. שלישי נצמד רדום על קרקפת סגורה של דרדית מצויה. הוורוד העז של הקוץ מדגיש את לובן כנפיו העדינות. רגליו הזעירות של אחר אוחזות בחוזקה בשיבולת נטויה של שעורה. עוד רשתנים חובקים ברגליהם את גבעולו של לשון-הפר הסמורה, כתמים לבנים בין הפרחים הכחולים.

בפינה אחרת של השדה, בריכוז של קוצי ברקן, נחשפים קיבוצי הלינה המשותפת של הרשתנים, סביבם מתקבצים הפרפראים. קבוצות של שניים, שלושה או שישה רשתנים, מצטופפים על תפרחת הברקן, כמו מוסיפים עליה שכבה פירחונית נוספת. שישה עלי כותרת לבנים על תפרחת סגולה. לפרקים מנערת אותם הרוח וכנפי חלקם נפרשות, מחפות על הכנפיים הסגורות של יתר הרשתנים הישנים. ליד אחד מקיבוצי הלינה, על קנה שעורה לא רחוק מעץ עוזרר, זוג רשתנים מזדווג. כנפיהם חופפות אלה את אלה, בטנם מחוברת. הם מרוכזים במעשה הזיווג, מתעלמים ממני ומהשבלול שבשיבולת השעורה המרוטה. ניחוח קל של פריחת החבוש מבשם את יצועם. קבוצות הפרפראים נעים מקיבוץ פרפרי אחד למשנהו. ממתינים לזריחה, שאורה נוהר מבעד לכנפיים השקופות של הרשתנים. הבזקי מצלמה משתלבים בהבזקי האור, שמזדהרים בפניני הטל.

ליד אחד מקיבוצי הלינה, על קנה שעורה לא רחוק מעץ עוזרר, זוג רשתנים מזדווג. כנפיהם חופפות אלה את אלה, בטנם מחוברת. הם מרוכזים במעשה הזיווג, מתעלמים ממני ומהשבלול שבשיבולת השעורה המרוטה. ניחוח קל של פריחת החבוש מבשם את יצועם.

רשתן העוזרר על דרדרית מצויה
שני רשתנים
רשתנים מזדווגים

כשהשמש עולה רפאי הפרפרים מתמלאים חיים, מתמצקים. הם מרפים את אחיזתם בפרחים, פורחים לאוויר הקר ומתמסרים לו. נסחפים עליו קלילים כעלים, צונחים לצמחייה, משיבים עליה רוח בכנפיהם האווריריות ומצים צוף מפרחיה. כיתמית אריאל שרועה על סירה קוצנית, קולטת בכנפיה מהחום המועט. כיתמית אחרת חוצה במעוף את דרכו של רשתן סחוף רוח. קאקים מכהים את הרקיע וקורעים בתרועות קולניות. כחליל שברק מתקשה להרפות מקנה השעורה. מעליו מתעגל שבלול, ישנוני כמותו. זוג שלדגים לבני-חזה מצעק משומרה חרבה. בני הזוג מחככים זה בזה מקור, כמו משחיזים אותם, ואז, בזה אחר זה, מתרחקים מהשומרה ומסתערים אליה; עפים אל כיסי האדמה שבקירותיה ונחבטים בהם, שוב ושוב. מעמיקים במקוריהם ניצנים של שתי מחילות קינון חלופיות. מתאוששים מעט ושבים להיחבט בכיסי האדמה, להעמיק בהם את החפירות. ואז עף הזכר אל שדה הברקנים, ללכוד ולהביא מנחה לזוגתו: שרשרת פנינים רשתנית.

חנקן נובי
שלדג לבן-חזה חופר מחילה