דילוג לתוכן

תור שלום

שדות חולדה | 21 באוגוסט 2025

אלה ימי היונה בחולדה. לתירס הנקצר יש ריח של סוף קיץ והמוני גרעינים שהתפזרו, מרבדים את השדה ומזמנים יונים מכל רחבי השפלה הפנימית. אלפי יונים, אלפי אלפים של יונים. לא עננים שלהן, כי אם נחילים שהופכים אחד עם ענני הבוקר הכמעט קריר. אני יודע שעוד נכונו ימים של חום גדול ומתמשך, אך נוח לי להדחיק, לתת לעצמי להיטמע ביונים ולטבוע בקרירות שבהן. להיסחף במשק המחריש של כנפיהן, שמשיב עליי שברי רוח צוננה. להלך אליהן ולייחל לאיזה בז עז-לב שיתנפץ אל ביניהן עם טפרים ממורטים ומקור שנכון למרוט נוצות מהיונה שיצליח לדרוס. אף בז לא בא, אך היונים נכונות לו וכל רחש מפריח אותן למחול מעופף צפוף ורועש. אלפי אלפים של זוגות כנפיים רוחשות ומרחישות, של עיניים שמתנצנצות בבעתת מוות, של משבי רוח שמנשבים לרבבות של כיוונים שונים. עד שהרעב מפתה אותן לשוב לקרקע וללקט עוד מהגרגירים שהתפזרו.

אלפי יונים, אלפי אלפים של יונים. לא עננים שלהן, כי אם נחילים שהופכים אחד עם ענני הבוקר הכמעט קריר. אני יודע שעוד נכונו ימים של חום גדול ומתמשך, אך נוח לי להדחיק, לתת לעצמי להיטמע ביונים ולטבוע בקרירות שבהן. 

תור מצוי צעיר

משהו נוסף מבהיל את היונים שפורחות לעוד מעוף מכשף. השדה מתרוקן מהן באחת והאוויר שמעל מתמלא במשק המחריש של כנפיהן. כמה אנפיות בקר ממריאות בעקבות היונים באי רצון בולט וממהרות לחזור ולנחות בשדה, לפתל את צווארן אנה ואנה וללקט גרעינים מבין הרגבים. בהדרגה מתפזר הנחיל ומתפרד לנחילים קטנים, שזורמים מטה כנחלים, נוחתים לאגמים קטנים ונקווים לאט לים יונים גדול ומאוחד. זוג צוצלות חלודיות מהדסות בשולי הים האפרפר. הזכר זוקף את צווארו ומנפח את צווארו במחוות של חיזור, נכון למחזור קינון נוסף. אך לנקבה היה די והיא הודפת אותו מעליה, מהדסת אל בין היונים ונבלעת ביניהן. הוא מטביע את אכזבתו בגרעיני תירס שהוא מלקט ובולע. משהו לא ברור מפריח שוב את ים היונים לנחיל אווירי. קשה לבדל את הנחיל ליונים הבודדות שמרכיבות אותו. לא ברור היכן מסתיימת אחת ואיפה מתחילה אחרת. מדי פעם נמלט ניצוץ של עין מפוחדת, או נוצה נמרטת צונחת לאיטה. אך מלבד אלה, היונים נבללות לאותו נחיל קיבוצי שמחולל ונוחת יחדיו.

צקצוק של צטיה מסתתרת מושך אותי אל חלקת הרימונים העקורה, אל מערומי הענפים הכרותים. הצללית של הצטיה מקפצת בתוך אחד המערומים. נחיל יונים בינוני חולף מעליי, ממהר להתמזג עם הנחיל הגדול, מפזר סביבו את משק הכנפיים המחריש, את משבי הרוח הכמעט קרירה. חושיי רוויים, מוצפים. אני מנסה לבודד את צקצוק הצטיה ממשק הכנפיים ומבחין במקומו בעין ענוגה של תור מצוי צעיר, מתנוצצת אליי מהמערום. השירה המטרטרת של אביו משתרכת כדוק רך ממטע הרימונים והתור הצעיר לוטש בי מבט רהוי. אני מנסה לחייך אליו, אך מה לו ולחיוכים. הוא נדרך. אני לוקח צעד אחורה, להרגיעו. אך הוא נבהל ופורח, עף לכיוון ממנו בא טרטור אביו.

אני מנסה לבודד את צקצוק הצטיה ממשק הכנפיים ומבחין במקומו בעין ענוגה של תור מצוי צעיר, מתנוצצת אליי מהמערום. השירה המטרטרת של אביו משתרכת כדוק רך ממטע הרימונים והתור הצעיר לוטש בי מבט רהוי.

תור מצוי צעיר
תור צווארון לוציסטי
תור צווארון לוציסטי

גם הצטיה צללה לתוך המערום ונעלמה. אני חוזר לשדה התירס וליונים. נחיל נוסף חולף להצטרף לנחיל הגדול. משק הכנפיים המחריש והרוח שמנשבת ממעופן של היונים ומביאה באמתחתה תקווה לסתיו ולדבר החמקמק ההוא, שכבר אסור לומר פה את שמו. אבל אני מוכן להישבע שרוח הרפאים שלו מביטה בי מהמערום האחרון בחלקת הרימונים העקורה. צביר נוצות לבנבן, עין אדמדמה וצל של צווארון שעוטף את עורפה של רוח הרפאים. תור צווארון לוציסטי. הוא מקרין צינה אצילית. מבלבלת משהו. אני רוצה לומר לו שיישאר, שאני רוצה אותו בקרבתי, זקוק לו איתי. אך התור הלבנבן מעפעף, מזכיר לי בבוז את הבז שטוף-הדם ששילחתי קודם ביונים. ואז, הוא אוסף את התקווה הגלומה בו, חובט בכנפיו ועף.

תור צווארון לוציסטי