תפוחיות בבוקעאתא

הלהקות נרגעות ונוחתות. בתחילה על עצי עוזרר רחוקים ואט ובהדרגה יורדות שוב לעמודי הסטיו העכנאיים. ירקונים נבללים בתפוחיות, חוחיות שומרות מרחק והבזבוזים בכלל נעלמו, נטלו עימם את הצרצור הרעשני. על עצי העוזרר נותרים מעט גיבתוני גנים, שלא הבחנתי בהגעתם. הם מתקוטטים קלות וזכר אחד מגרש זכר שני. ראשו האפרפר צהבהב בולט מבין פירות העוזרר, כגרסה מוגדלת ומנוצה שלהם. הוא משפשף את מקורו על ענף חשוף, מלטש אותו במחוות ניצחון. התפוחיות לא משחיתות עיתותיהן על מחוות ריקות, וודאי שלא על מלחמות מיותרות. יש די עמודי עכנאי לכולן. הן נהנות מהפירות, שולות עוד ועוד, לועטות ובולעות. מעודי לא ראיתי כל כך הרבה תפוחיות. קולות ההצטחקות שלהן ממלאים את חלל המכונית. אני נשען אחורה ונותן לקולותיהן להלום בי, להמם אותי.

שבע איות חגות בתרמיקה רחוקה מאוד, נודדות דרומה מעל לאנדרטה של פלס"ר שבע. עוד נקודה מדממת על מפת הגולן. בולבול נוחת על גג המכונית, מוסיף להמולה הציפורית סקראצ'ינג מעודן, כמו מתקלט בטפריו את להקת התפוחיות. אני יכול לדמיין אותו מחליק על גג המכונית, נהנה ממעשה רגליו. אך הוא חורק לי בראש ומתחשקת לי איזו גיחת נץ תכליתית, שתשים קץ לריקודו הצורמני. במקומו של הנץ, עולה שריקה של דאה וחריקות הבולבול פוסקות ונעלמות. בז מצוי חולף ושוב הלהקות הללו של אוכלי הזרעים נוטשות את עמודי הסטיו, להם הן מהוות תקרה סתווית. הלהקות מתפרדות זו מזו ונשזרות לריקוד שמימי, שעבורו התפוחיות הן גם פס הקול. צחקני ומאושר.

תודה לניתאי חיון על זיהוי העכנאי המגובב. יום שלא לומדים בו דבר חדש הוא יום מבוזבז