החוחית מביטה בי ומהנהנת בחמלה, שולפת זרע נוסף ומסמנת לי בכנפיה להמשיך. אז אני מספר לה על שלוש רשימות הצפרות שהעליתי ביום פטירתה של אמי ועל הלייפר ביום יתמותי, והחוחית מתבלבלת, לא יודעת אם אמורה להשתתף בצערי על מותה של אמי, או בשמחתי על הלייפר בליבו של היום ההוא, ואני מושך בכתפיי ואומר שגם וגם ויש עוד מלא לשתף על כל ימי הרצף. למשל נגה, שהחלה ללמוד רפואה כשכבר הייתי עמוק ברצף, והספיקה לסיים שנה רביעית ונימרודי הציע לה נישואין, אז עכשיו היא גם מאורסת ואני עוד אהפוך להיות האבא של הכלה, "אני, את מבינה…" אני מגמגם, ובפעם הראשונה אני רואה בעיניה של החוחית זיק של רוך, והיא מזכירה לי את חיים הכלב ואני נמס ומתמוגג ומתגעגע, והיא מסמנת לי להמשיך. אז אני מספר לה על שחף שהפך לש. ואחרי זה לסגן ש., ואני עוד מחכה שהוא ישתחרר ויחזור להיות השחף החמוד ההוא מפעם, אם בכלל ניתן אחרי כל המדים האלה, וענבר שהייתה בת זקונים קטנה והפכה להיות עלמת זקונים מתבגרת מלאת חן מעצבן, כל זה במהלך 2500 ימי הרצף. ומוסיף לספר לה על ההצלחות ועל הכישלונות בעבודה, אבל ההיבט הזה כל כך משעמם, אז אני עובר להסביר איך הפסקתי לטווץ' והפכתי להיות צפר איטי, שמוכן ללעוט בחמדה יומיומית את חינה וחמדתה. אך החוחית משתיקה אותי ושואלת על קטי, ואני נאנח חרש ואומר שהיא עוד מחזיקה מעמד איתי והחוחית מצקצקת בלשונה במין אזהרה ואני מבליע תחינה שקטה שקטי תמשיך ותחזיק מעמד, כי עם כל הכבוד ל-2500 ימי רצף, לאי שפיות לא זמנית ואפילו לחוחית, איך אצליח לצלוח את החיים האלה בלעדיה?
