טרטור התור, חזרתי ורך, חודר לשנתי, משתזר בחלום, בא ויוצא בלילה שמאפיר בהדרגה לשחר ומעיר אותי וחוזר ללילה ולתנומה קלה ואז שוב לשינה כבדה וטרופה. בכולם כרוך טרטור התור כחוט דק שתופר את הלילה והיום לאריג אחד ורוקם את העירות והשינה למקלעת, שקרעי שוליה מתרחבים ומתארכים. אני ניעור ונרדם, מקיץ ומתנמנם וענבר יוצאת מהבית, קולה של דלת נפתחת והיא חוזרת לבית והדלת נטרקת, ושוב אני שוקע בשינה, רק טרטור התור החזרתי והרך נותר בהכרתי שמתפזרת ומתמקדת, וקטי שלצידי כאי של שלווה רדומה. הטרטור מוליך את הלילה והיום קדימה ואחורה, הצצה לערב שהיה ולשחר שיהיה, רצוא ושוב בלילה, בתוכו וממנו, חלום ועירות וגם ממטר קל משתלב בהם, אולי מאחד הלילות הקודמים, תיפוף הטיפות על הגג ובגינה ועל עפעפיי שסוגרים על אישונים רדומים למחצה. ושוב אני ניעור לרגע, הולך לשירותים ונרדם לשעה וכאבים, או שמא מחושים, טורדים את שנתי או את עירותי, ואינני יודע עוד מה חלום ומה בהקיץ, אם לילה או לא, אולי הלילה הבא או נשף בהפרעה. אך כשלבסוף אני מתעורר מהשינה באמת ובתמים, עד כמה שתמימה האמת, מושך אותי טרטור התור המצוי כבחבלי חלום ומשלח אותי אל השדות ואל המטעים ואל הציפורים המשכימות.
מעל, מפטפטות סנוניות בשמחת חיים שעולה על גדותיה ולמטה שירה פרועה של קניות קטנות ושיחניות קטנות, שירה מתפרצת של צטיה עלומה, וטרטורים רמים של קנית פסים וחנקן נובי, שצדדיו הסמוקים משתלבים היטב עם פריחתו האדומה של הרימון.
