דילוג לתוכן

חברות נפש

חרגולן מנומר | 14 במאי 2025

התחנה לחקר ציפורי ירושלים
תראו, כשנמצאים בספארי באפריקה (קרוגר פארק למשל) כל דיווחי הנדירים והמגה נדירים מהארץ מדגדגים את קצה הזנב שלי שאיבדתי אי אז במהלך האבולוציה. כאילו, קוף ורווט מטלטל לפניך את זנבו ומעיף בך מבט שמצליח באופן בלתי אפשרי לשלב עגמומיות ושעשוע. אז באמת אתם חושבים שחופית חדת-זנב ראשונה לישראל תניע בך שריר? טוב, עם עוזניית הנגב שדווחה בשדה בוקר זה היה קצת שונה. בכל זאת עוזנייה ושדה בוקר. שילוב קטלני שבכל רגע אחר היה מייצר בי פרץ של עוויתות גוף בלתי נשלטות. אבל כאן? בקרוגר, מתחת לתרמיקה של שתי עוזניית נגב, נשר לבן-ראש, נשר כייף ועשרות נשרים לבני-גב (והבבון המפהק ההוא), היא לכל היותר הפיקה אנחה משועשעת. וחרגולן מנומר? נו באמת, את מי בכלל מעניין חרגולן מנומר בטיבוע, כשעדר פילים מרווה את צימאונו לצד פשוקי-מקור אפריקאים ואיזה טגואן או שניים ופרץ נאדים של היפופוטם. אז זהו, שפה זה קצת מתחיל להסתבך. נשבע לכם שהחרגולן לא היה מעניין לי את קצה הפופיק, אלמלא העובדה המצערת שמיכה נכח בלכידתו והוסיף אותו לרשימת החיים ואפילו—באקט חברי—שלח לי תמונה שלו מנשק את קצה מקורו של החרגולן. עכשיו שלא תבינו לא נכון. אני מת על מיכה. בחיי. מוכן לפרגן לו חצי עולם וביום טוב אפילו עולם ומלואו. בטח כשאני כאן בקרוגר וזרזירי בקר פוחזים מבצעים תרגילי אקרובטיקה על צוואר של ג'ירפה. אבל מה הקשר בין עולם ומלואו ללייפר שלא ראיתי? כאילו, עד כאן, לא ככה מיכה? אז התעצבנתי והודעתי לו שהתעצבנתי ושהוא פתח איתי חשבון. עוד חשבון. אבל אני כאן בקרוגר ומיכה שם בקריית ענבים והחרגולן שוחרר ונעלם.

טוב, עם עוזניית הנגב שדווחה בשדה בוקר זה היה קצת שונה. בכל זאת עוזנייה ושדה בוקר. שילוב קטלני שבכל רגע אחר היה מייצר בי פרץ של עוויתות גוף בלתי נשלטות. אבל כאן? בקרוגר, מתחת לתרמיקה של שתי עוזניית נגב, נשר לבן-ראש, נשר כייף ועשרות נשרים לבני-גב (והבבון המפהק ההוא), היא לכל היותר הפיקה אנחה משועשעת.

חרגולן מנומר
חרגולן מנומר

אז אני לוקח נשימה עמוקה וממשיך להתעמק ביונקים ובציפורים ובנופי הסוואנה ושוכח מהחופית ומהעוזנייה וגם מהחרגולן. רק התמונה שלו ושל מיכה לא שומרים נגיעה תקועה לי בראש ומלווה אותי ביום האחרון בקרוגר ובטיסה לישראל וביום שני בו אני עוד מנסה להתאושש ורואה שאין דיווחים יותר על החרגולן (וגם הדיווחים על מיכה קצת מטושטשים). וביום שלישי אני מועד, עוד עייף מהספארי ומהטיסה, ומצפר לי ברוגע בטיילת של עמק צורים, משלים עם העובדה שמיכה המנוול יישאר בדד עם חרגולן מנומר. ביום רביעי, אני מתעורר בארבע וחצי בבוקר. שיירי ברדק בשעון הביולוגי. ברגע של חולשה אני מחליט לנסוע לגן הוורדים. לנשום אוויר פסגות לפני ישיבת מחלקה מעיקה. האור מפעפע אל הכבישים שהספקתי לשכוח והמכונית מטפסת מעצמה לירושלים, איטית ולא החלטית. כי רבאק, מי צריך למהר בימים האלה, של שיירי נדידה? רק שאז, בסיבובים של מוצא חיים מדווח בטלגרם שהחרגולן—ההוא מהטיבוע של יום שבת, כן? ההוא שהתמזמז עם מיכה, כן?—נתפס וישוחרר בקרוב.

ביום רביעי, אני מתעורר בארבע וחצי בבוקר. שיירי ברדק בשעון הביולוגי. ברגע של חולשה אני מחליט לנסוע לגן הוורדים. לנשום אוויר פסגות לפני ישיבת מחלקה מעיקה. האור מפעפע אל הכבישים שהספקתי לשכוח והמכונית מטפסת מעצמה לירושלים, איטית ולא החלטית.

חרגולן מנומר

חיים והחרגולן

נו, אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם מה שהלך שם במכונית. אחוז עוויתות אני צורח על דוושת הגז שהיא לא מתאמצת מספיק, ההגה כמעט נשלף מהמוט שלו וההילוכים האוטומטיים חורקים כאילו הם על ערש דווי. והייתה גם המכונית ההיא שרמסתי, יש מצב שהיא הייתה ניידת. אני מניח שהיו גם כמה הולכי רגל אומללים, אבל מי סופר. את חריקת הבלמים בחנייה של גן הוורדים גם המאבטחים של משרד האוצר היו יכולים לשמוע, אילו רק הייתה חריקת בלמים. האוטו נבלם במדרכה. מהיר יותר. האוטו נבלם בבום ואני מתחיל לרוץ אל תחנת הטיבוע וטרח, מתנגש בחיים, שהולך כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם. תפסתי אותו בדש החולצה ושאגתי לו באוזן: "נו חיים, איפה החרגולן?" הוא אמר לי להירגע ושהחרגולן מחכה, אז צעקתי עליו שהוא בכלל לא מבין, שזה ממש לא קשור אליי, שחייבים לשחרר את החרגולן לפני שיואב יגיע (ובינתיים אני שומע את הצירים של המכונית של יואב שואגים בעלייה לירושלים). וכשחיים מחוויר ומנענע בראשו לשלילה, אני מסביר לו, שזה לא בקטע רע. ממש לא בקטע רע. שזה אקט חברי. לטובת יואב. מה לטובת יואב? מאהבת יואב! כי אני ליואב מוכן לפרגן את כל העולם וביום רע אפילו עולם ומחצה. "אבל תבין חיים, החרגולן המנומר הוא הבוגי בירד* האחרון של יואב, ותסכים איתי שכל צפר רציני חייב לפחות בוגי בירד אחד, לא ככה? ומה יואב יעשה בחיים אם לא יהיה לו בוגי בירד! הוא יתמוטט, חיים. יתמוטט!!! אז אתה לא מסכים שזה יהיה האקט החברי האמיתי לשחרר את החרגולן, לפני שהוא מגיע?" חיים מהנהן בראש, אבל שולח אותי קיבינימאט ואני מחכה אבל וחפוי ראש ליואב שיגיע ושהחרגולן ישוחרר ויתווסף לרשימת החיים של שנינו, שלושה ימים לאחר שהתווסף לרשימת החיים של מיכה, כי אין בעולם כמו חברים צפרים.

 


*בוגי בירד הוא ציפור שבאופן קבע חומקת מהישג משקפתו של הצפר ונותרת בגדר משאת נפש בלתי מושגת.

חיים ואוריאל

יואב והחרגולן