דילוג לתוכן

רווחה

רוגע בנאות חובב | 15 באפריל 2025

נאות חובב


ענני אביב צמריריים, רוח מצמררת נושבת ואנו יושבים ונותנים לגוף לספוג מהחמימות המדברית ולהתאושש מהקור שהציק בבוקר. כדי להתחמם אנו לוגמים מהקפה המר, שמיהרתי לבשל לפני שאייל יספיק להציע ממיני השיקויים שהוא רוקח וקורא להם משום מה קפה. הוא קצת מאוכזב מהקרירות שאנו מפגינים כלפי שיקוייו, אך אנו מפצים אותו בעוגיות שמיכה הביא מאבו-גוש ובעולם מקביל הן בטח כשרות למשהו או למישהו. למדבר לא ממש אכפת. גם לא לנמלים שנושאות פירורים בשיירה ארוכה ושקטה. הלאות באברים הפשוטים מעכבת את החזרה לצפרות והזמן נמתח בשלווה מקצה המדבר ועד קצהו. להקה של סיסים חוורוורים חולפת אותנו, משק כנפיה מוסיף עוד קצת רוח מצמררת.

למדבר לא ממש אכפת. גם לא לנמלים שנושאות פירורים בשיירה ארוכה ושקטה. הלאות באברים הפשוטים מעכבת את החזרה לצפרות והזמן נמתח בשלווה מקצה המדבר ועד קצהו.

דמומית משוננת

אנחנו רובצים על כסאות מתקפלים שאייל שלף מהמכונית שלו ומדברים צפרות. אולי במקום צפרות מעשית. כי מוקדם יותר התרוצצנו דיינו אחרי העפרוננים הגמדיים שהקפידו לשמור מאתנו מרחק, התענגנו דיינו על שלושה רצי מדבר, התמוגגנו דיינו מסלעיות אירופאיות ומפפיונים צהובים והופתענו עד בלי די מעפרוני חכלילי, שחילל אל חלל המדבר את שירתו הצלולה. אז עכשיו זמן מנוחה והתאוששות. התרמוס הירקרק של אייל יושב מבויש וממתין לתורו ומיכה ואני ממציאים תירוצים כדי לדחות את הקץ. עוד ועוד סיפורי צפרות חסרי צבע ופואנטה. שרקרק מצוי נוחת מדי פעם על אחד המתננים למפגן רועש של צבע. ברקע שירה מתמשכת של חמריה חלודת-זנב. הורה ממטרה בגרסה מנוצה. כלב מכרסם פגר של כבשה, מרים את ראשו ותולה בנו מבט עצוב. ענן של זבובים מקיף את גופו הכחוש. מצווארו משתלשלת שרשרת מתכת, שאינה קשורה לדבר. גמלים רועים באופק, דמומיות משוננות פורחות בצהוב ושנונית באר-שבע עומדת דוממת בפתח מחילתה.

התרמוס הירקרק של אייל יושב מבויש וממתין לתורו ומיכה ואני ממציאים תירוצים כדי לדחות את הקץ. עוד ועוד סיפורי צפרות חסרי צבע ופואנטה. שרקרק מצוי נוחת מדי פעם על אחד המתננים למפגן רועש של צבע.

פפיון צהוב

פפיון צהוב

מדי פעם אני קם, מותח איברים והולך לצלם גיבתון גנים שנוחת על מתנן ירוק או על אשל יבש. פפיונים צהובים רצים הלוך ושוב, מותחים עוד את גופם המוארך. עשרים כתמים לבנים וכבדים מתנתקים מהעננים הצמריריים והקלילים. שקנאים שחגים בתיאום מופלא ודואים בדומיה צפונה. כתם לבן מתמזג בעננים. חיוויאי שגולש מערבה בגובה רב. דיה שחורה משוטטת אבודה. עמודי פריחה צהבהבים של צמר מפוצל. הקור התמתן לקרירות והפך לחמימות ברוכה. קרני החמה צורבות אט את פניי, שמאדימים והולכים. עוד קפה נלגם והקנקן מתרוקן. אייל מתחייך, כמו חיכה בדיוק לכך. הוא מושיט יד ארוכה לתרמוס הירקרק, שהמתין ליד לשעתו. אני נבעת ומזכיר לו ולמיכה שאנחנו יושבים כבר שעתיים ואמנם זהו זמן מדבר, אך בכל זאת אולי כדאי שנראה מה קורה עם החנקן הגדול, על עץ השיטה שם בקצה הדרומי של הנחל. אייל נאנח באכזבה, מאכסן את התרמוס ואומר שקוראים לנחל "נחל רווחה". אנחנו מרימים גבות, כי רבאק, ציפרנו פה עשרות פעמים וגם הנחל וגם אנחנו הסתדרנו לא רע בלי שם. אז מה פתאום שם עכשיו? אייל מושך כתפיים שמוטות וחוזר ואומר נחרצות "נחל רווחה." אנחנו נכנעים, מבטיחים לקרוא לו כך ונוסעים לאורכו של נחל רווחה עד עץ השיטה, שם שנונית באר-שבע משתלשלת שמוטה ממקורו של החנקן, שרקרק גמדי מצרצר ושני סבכים טוחנים נפרדים מאתנו לשלום בעודם משתלשלים מענפי העץ ושולים מעלעליה כנימות.

גיבתון גנים

גיבתון גנים