הזמיר

גן הוורדים, ירושלים

חתול מנומר רובץ למרגלות שיח המורן, דרוך ודומם. רק זנבו מתפתל בשקט מתוח, נחשי. אוזניו כרויות ועיניו נעוצות בסבך השיח, שמתחתיתו בוקעים קולות של שריקה צלולה, בטישת רגלים ואוושוש עלים יבשים. העלים נעים אנה ואנה ומתפזרים לכל עבר. אי שם בסבך הצללים, זמיר ירדן צד שלשולים. החתול, בניסיון ציד משלו, ממתין בסבלנות. אולי יעשה הזמיר טעות. טופרי החתול שלופים, חדים ומוכנים להזדמנות. אוזניו זקופות ועיניו מצטמצמות לחרכים ממוקדי מטרה. מיכה נובח והחתול נבהל ומתבלבל, מנתק את מבטו מצלליתו של הזמיר, מילל במחאה וחומק בתסכול. הזמיר נמלט בעור שיניו, או בנוצות מקורו. מיכה ואני מנהלים דיון ער בנוגע למקור הביטוי ולמשמעותו. בינתיים, השלשול, שבשלו בטש הזמיר בנשורת העלים היבשים, מנצל את ההזדמנות הנדירה וממהר להתחפר עמוק יותר באדמה הלחה.להקיף את המאגר היה כמו להלך בתוך קניות פסים. לפחות עד שהגשם הממשמש מימש את איומו והמטיר עצמו עלינו בעוצמה רבה. שתי דקות ונרטבתי עד לשד עצמותיי. הקניות השתתקו ונעלמו בתוך האשלים. הן לא פסיכיות להמשיך ולהירטב בגשם הזה. שלך עוד נהנה לשייט מעט בשמיים, שהרגישו ממש כמו המים, עד שגם הוא נשבר ונחת על איזה אי קטן שבצבץ בשדות הקצורים שהפכו בוציים. שחפית ים ביצעה להטוטי קסם והפכה עצמה לבלתי נראית.