דילוג לתוכן

מרץ המשוגע

שינויי מזג אוויר | 18 במרץ 2025

שדות חולדה


יש המכנים אותו מרץ המשוגע וכמו כדי להצדיק את שמו, משנה שוב מזג האוויר את פניו. השרב מפנה את מקומו לצניחת מעלות תלולה. קריר בבוקר המוקדם, וערפילי. אפילו הצהוב של החרדל מעמיק שוב, מתעטף בטל ומתרענן. פה ושם כבר מבכירים הפרחים תרמילי פרי כבדים מזרעים. צהוב מלוא העין. המוני סבכי טוחנים מרעיפים אפור על הצהוב. לעתים נחבאים, לעתים נחשפים, בדרך כלל תוקפניים ומעיפים זה את זה מכאן ולשם ואף מקפידים להציק לסבכים שחורי-כיפה, שגדולים ורגועים מהם. מגרשים אותם וממהרים לתפוס את מקומם על מערומי הרימונים. שריקות של עלוויות חורף מפלחות את הצהוב החרדלי. פה מציץ מקור, שם מציצה נוצה והעלווית מנצה מהפריחה הצהובה, עולה כמו ונוס מהרחצה. כמותה היא גם מתנערת ומתיזה סביבה שברי טיפות שדבקו באברותיה.


ואני פוסע בין פרחי החרדל, ממולל חלק מהפרחים באצבעות צוננות, צועד נרעד וכמעט ומתגעגע לשרב ההוא של הימים האחרונים. משהו בפרחים שסביבי מאלחש את חושיי, חוץ מאשר את הרטיבות של נעליי ומכנסיי, שדבקים לשוקיי ומשלחים בי אדוות של צינה. עורבני נוחת על מערום הרימונים. קריאתו מעוררת אותי. הוא תולש ענף מהמערום ועף, תוך שהוא נושא את הענף המרוט במקורו אל קינו, שהולך ונבנה. צללית של נץ צוללת וחוגלה נובחת ופורחת בתבהלה, נמלטת במעוף נמוך אל מטע הרימונים ומתמרנת בו בכבדות. הנץ ממשיך בעקבותיה, עיניו הצהובות מפלסות לו דרך באפלוליתו המוצלת של המטע והוא נעלם בעקבותיה של החוגלה. הדהוד אחרון של נביחה ודממה.

ואני פוסע בין פרחי החרדל, ממולל חלק מהפרחים באצבעות צוננות, צועד נרעד וכמעט ומתגעגע לשרב ההוא של הימים האחרונים. משהו בפרחים שסביבי מאלחש את חושיי, חוץ מאשר את הרטיבות של נעליי ומכנסיי, שדבקים לשוקיי ומשלחים בי אדוות של צינה.

סבכי קוצים
סבכי טוחנים

טפטוף קטן של זרוני סוף מגיע מדרום. הם מנמיכים אל השדה שממתין לחריש. אחד הזרונים צולל לעבר גומחות הביצים של כרוון וסיקסק, שדוגרים בשכנות סמוכה. הכרוון עוזב את הגומחה, מדמה צליעה ומדדה כך הרחק מהקן, מקווה למשוך אחריו את הזרון. הסיקסק נוקט בטקטיקה אחרת, נוסק אל הזרון ותוקף אותו שוב ושוב, עד שהזרון מוותר וממשיך אל חלקת הקוצים, שם מנסה את מזלו בשנית, מרפרף בחבטות כנף כבדות ואיטיות, שוקע מעט וצף, שוקע וצף. שונה כל כך מהאצילות בה מרפרפת הדאה והזריזות בה מרפרף הבז. הוא מפריח ענן של סבכי טוחנים רבים, ששוכחים את הקטטות הקטנות שלהם ונמלטים על חייהם מטפרי הדורס. לבסוף הוא מתייאש ומצטרף רעב לרעיו בשיירה הקטנה, שמצפינה הלאה.


שלושה גיבתונים אדומי-מקור עומדים על עץ רימון ומצקצקים. הזכר בראש העץ ושתי נקבות מסתתרות למחצה בין ניצני הפריחה האדומה. ענן מנמיך ללטף את נוצותיהם של הגיבתונים ומעביר בי עוד רטט של קור ולחות. הענן נוסק ומתפוגג והשמש הצהבהבה משלחת בשדה חמימות אביבית שמשתדלת לייבש את מכנסיי. על הגגות של אחד מבתי ההרחבה חוגג זוג בזים את שובה של החמימות ומזדווג בצהלות, שמציתות התפרצות של קריאות אזהרה מהמוני הציפורים שבשדה החרדל. הזכר מתנתק מהנקבה ויוצא לסיבוב ניצחון מעל לשדה וכל הציפורים צוללות למצוא בו מסתור והצלה. רק הסנוניות ממשיכות בשלהן, מחולי חיזור אוויריים שמתעלמים מהבזים. סנוניות המערה מלהטטות וציוציהן כרשרושי נייר, סנוניות הרפת מחוללות וציוציהן כצחקוקי שמחה.

הכרוון עוזב את הגומחה, מדמה צליעה ומדדה כך הרחק מהקן, מקווה למשוך אחריו את הזרון. הסיקסק נוקט בטקטיקה אחרת, נוסק אל הזרון ותוקף אותו שוב ושוב, עד שהזרון מוותר וממשיך אל חלקת הקוצים, שם מנסה את מזלו בשנית, מרפרף בחבטות כנף כבדות ואיטיות, שוקע מעט וצף, שוקע וצף.

זרון סוף
סבכי שחור-כיפה

הראשון להתעשת ולהעפיל במעלה החרדל הוא סבכי קוצים, שמכחכח במקורו ומצודד מבט בעצבנות, מוודא שהבזים חזרו להזדווג ועסוקים בשלהם, שהזרונים באמת המשיכו בדרכם ושהדאה השכונתית איננה כאן. כשזהירותו באה על סיפוקה, הוא מתייצב בראש הפרחים ושר בעוצמה. טבעת עינו הלבנה, כנפיו החלודיות על רקע הצהוב החרדלי והצרצור של חרגולן מסתתר. מקורה הצהבהב של שיחנית קטנה—תוספת חדשה לציפורי הקיץ החוזרות—נפער ומצטרף לשירה הפרועה של הקניות הקטנות. צופית אוספת אליה את קרני האור ומשלחת אותן במחול מתכתי. אור אביב וקול שירה והכל טובע בצהוב החרדלי, שאני נאחז בו כטובע בקש המציאות.

צופית בוהקת
סבכי טוחנים