דילוג לתוכן

נחל קינה

דיות בנחל קינה | 26 בפברואר 2025

נחל קינה, מדבר יהודה


אנו צועדים אל שדה דיות רדומות ונכנסים אל ביניהן. תרדמתן קרוצה מהקור של אבני הצור הפזורות על רמת המדבר. מצונפות בתרדמתן, פוקחות הדיות עין רוטנת, נוזפות בנו על שאנו מפרים את תנומת לילן מוקדם מדי, כשהכפור עוד לופת את גופן. מדבר יהודה נפרש רחב תחתן ותחתינו, נחלים חורצים בו סדקים ובקיעים עמוקים. אחת אחרי השנייה פורחות הדיות אל עירות, ממריאות אל האוויר הקר וממהרות אל האוויר החם, שנפלט מארובותיהם של מפעלי רותם ורוטט ומרומם אותן מעלה ומעלה, בין נצנוצי הצור המתעורר והעשן המתעבה בכפור של הבוקר המדברי.

אחת אחרי השנייה פורחות הדיות אל עירות, ממריאות אל האוויר הקר וממהרות אל האוויר החם, שנפלט מארובותיהם של מפעלי רותם ורוטט ומרומם אותן מעלה ומעלה, בין נצנוצי הצור המתעורר והעשן המתעבה בכפור של הבוקר המדברי.

דיות 
דיה שחורה

אנו מטפסים אל חירבת עוזה, מוקפים בעמודי פריחה של עיריות, בדיות הממריאות ודואות אל מעל למדבר יהודה ובצלליהן שממהרים אחריהן וחולפים אותנו מכל העברים, דוחקים בנו לרדת אל נחל קינה, שמתפתל ונשבר בין מצוקי הגיר הבהיר ומתחתר מטה ואחור. הנחל עוצר לנוח בגבים המלאים במי שיטפונות קפואים ומחליק, כמותנו, בבוץ. עדר של נקבות צבאים הריוניות מביט בנו בחשש. הזכר, שהסתתר מאחורי בולדר, פורץ בדהרה ומעפיל במעלה המדרון. נקבות ההרמון ההריוניות ממהרות לנתר בכיוון ההפוך, סוככות זו על זו. עוד דיות דואות מעל לנחל, שמצוקיו מתמלאים חיים ממשחק תופסת בין הדיות לבין צלליהן. אלה דואות בקלילות ומשיקות אברות לקצות המצוקים ואלה ממהרים אחריהן, נבלעים בחגווים, מופיעים על סלע הגיר הבהיר, נשברים ומתאחים, מתחננים לדיות שתאטנה ותמתנה להם. הדיות מגחכות והצללים מתנשפים ממאמץ, מעפילים במצוק ומנתרים אל הרקיע הקר לתפוס את הדיות ולהתמזג בהן שוב.


המיית יונים מהדהדת מהקירות הקניוניים ומוגברת בהם. קרקור עמוק של עורבים שחורים, קריאות טורדניות של קאקים ושריקה מסלסלת של טריסטרמיות. דיה מתעייפת ממשחק התופסת עם צילה ועטה על עורב שחור, שעוד מתלבט אם באה העת להתעורר. בלית ברירה הוא מזנק אל הדיה בטפרים שלופים ובזנב פרוש והדיה ממהרת להפיק את המיטב מהשעשוע החדש. לעורב נמאס ממנה. הוא מקרקר בזעם וגולש לאורך המצוק ומתחת לתרמיקת דיות גדולה, שמטילה על הקרקע המוני נקודות צל מרעידות ומרצדות. מאות דיות ועוד מאות דיות, אלפים מהן משוטטות מעלינו במהלך היום, מתוות לנו את הדרך. מצלות עלינו כשהשמש עולה מעל למצוקים ויוקדת באור חורפי וקר.

עדר של נקבות צבאים הריוניות מביט בנו בחשש. הזכר, שהסתתר מאחורי בולדר, פורץ בדהרה ומעפיל במעלה המדרון. נקבות ההרמון ההריוניות ממהרות לנתר בכיוון ההפוך, סוככות זו על זו. עוד דיות דואות מעל לנחל, שמצוקיו מתמלאים חיים ממשחק תופסת בין הדיות לבין צלליהן.

צביה
חצוצרן מדבר

מעבר לאחד העיקולים נגלה זאב. הוא העפיל אל המצוק וצופה בנו ממרחק בטוח. אנו מתיישבים בצל עלי חצב. אולי הוא יטעה בנו ויתעה לעברנו. אך רק הלעג הזאבי מגיע אלינו ואנו נאלצים להסתפק במבט חטוף ובעקבות שהוא טבע בבוץ החלקלק. צוקית בודדת שרה ומנתרת בין סלעים ובין סלעיות לבנות-כנף. הסלעיות מתקוטטות על גבולות הנחלות ומטרטרות בחרון. סלסול של מדברון ושקט מדברי, שמופרע רק בחצצור של חצצורנים מדבריים ובצחקוק של שתי דיות שמשתרגות זו בזו, ספק משחק, ספק קרב. סבכי חורש נסוג מפנינו ומעופף מרותם לרותם וסבכי קפריסאי נבלע בשיח צלף. תחילתה של נדידת האביב.


ושוב השקט המדברי הקר והחודר. רק שכעת עולה רעם של מטוס תדלוק גדול ואיטי, שמוקף בנחיל של מטוסי קרב צמאים. כן, גם כאן, בנחל קינה, אין מפלט מקינת המציאות. המטוס מתקדם באיטיות והדיות פורשות את כנפיהן ומזמינות אותו להיבלע ביניהן, בתרמיקה על-זמנית.

זאב
סלעית לבנת-כנף