ביצת פולג
0344 ואני מתעורר לקול האזעקה. שוב נוחת עלינו טיל חותי, והדבר הראשון שעובר לי בראש הוא דרורי ההרים. הם כל כך נדירים בארץ וסוף כל סוף יש לי הזדמנות לטווצ' אותם. אז אנא, טיל יקר, אנא אל תפגע לי בדרורים. אני מזדקף באיטיות עייפה, מוודא שקטי וענבר התעוררו וירדו לממ"ד. ראשה של ענבר לא מוטרד בעניינים שברומו של עולם, למשל דרורי הרים בביצת פולג, והיא כבר בממ"ד שקועה שוב בשינה. מתי היא רכשה את כישורי החיים האלה, להתעורר, להתפנות בעצמה לממ"ד ולחזור לישון כמו כלום לא קרה? למותר לציין, שמעתה ועד לשעון המעורר ב-0500, אני מסתובב במיטה, מזיע את זיעת הטוויצ' הלא ממומש והשינה ממני והלאה.
אני מכבה את השעון לפני שיעיר בטעות את קטי, ששוב נרדמה. קפה מהיר ואני בדרך ליואב ולמושב האחורי במכוניתו, שם לולה ואני מנסים להירדם חבוקים, בעוד הוא ורוני מדסקסים את הסיכויים של דרורי הרים לשרוד גשם ומתקפת טילים חותית ומה סבירות ההצלחה בלטווצ' אותם. המסקנות עגומות ואני מטביע את יגוני בליקוקי לולה, שלא מטרידה את מוחה בזוטי דרורים, רק מדמיינת את המרחבים הרטובים בהם היא בקרוב תוכל לרוץ. יואב נוהג כמו ילד טוב. הוא כבר ראה כמה דרורי הרים בישראל, אז מה אכפת לו למתוח את העצבים של רוני ושלי. לבסוף אנו מגיעים לשדות שפרושים בירוק רענן ומנוקדים בהמוני טוויצ'רים ולביצה שמנוקדת בהמוני ברווזים וקיוויות ואפילו בשני אווזים לבני-מצח. הייתי נהנה מהזריחה ומהציפורים אילולא דרורי ההרים המסתתרים. לכו תמצאו אותם בין כל העצים והשיחים ובין דרורי הבית, שמצייצים מאזור התעשייה הסמוך.
0344 ואני מתעורר לקול האזעקה. שוב נוחת עלינו טיל חותי, והדבר הראשון שעובר לי בראש הוא דרורי ההרים. הם כל כך נדירים בארץ וסוף כל סוף יש לי הזדמנות לטווצ' אותם. אז אנא, טיל יקר, אנא אל תפגע לי בדרורים.
