דילוג לתוכן

טיפה בשדה

שדות חולדה | 27-28 בנובמבר 2024

שדות חולדה

האגלים הללו שמתעגלים בקצות זרדים מרקיבים ומחזיקים בקרבם את העולם כולו. שאריות של גשם האתמול שנקוו לגלובוסים קטנים שהיום מתהולל בקרבם, מתנוצץ משמש חורף צוננה ומזהיר בה. הם משלחים את זהרורי האור השמשי בעשרות קשתות זעירות ומפזזות, שמפזרות סביבן תחושה של שחרור. כמו מבקשות לשכוח את עול העננים של אתמול, את הקור שהצמית. ועם הקשתות גם הציפורים. משתכרות מאור השמש, חוגגות את החמימות ומנסות קולן בשברי שירה מקדימה.

האגלים הללו שמתעגלים בקצות זרדים מרקיבים ומחזיקים בקרבם את העולם כולו. שאריות של גשם האתמול שנקוו לגלובוסים קטנים שהיום מתהולל בקרבם, מתנוצץ משמש חורף צוננה ומזהיר בה. 

יקום בטיפה
שלדג לבן-חזה

על האדמה מוטלות ערימות של עצי רימון עקורים, ערימה ועוד ערימה, כמו פגרים אדירי ממדים. הענפים משתרגים אלה באלה, יוצרים מבוכים מורכבים. בין הערימות מנצים רימונים צעירים, מסרבים להיכנע לכורת ונובטים משורשי העצים הכרותים. מלבלבים בעלים רעננים וזוקרים עצמם לשמים בהתרסה. המטע מפלס דרכו לשוב לחיים. הערימות לחות מהגשם ורוחשות בציפורים שנחות עליהן ונחבאות בהן. סבכים שחורי-כיפה ושחורי-ראש. בולבול שמכנס את ראשו אל תוך נוצות כתפיו. מעל ראשו פרי רימון מתפורר, שמשמר בקליפתו עוד מעט מחיוניותו של הצבע האדום. העלים סביב הבולבול מזהיבים באור החורפי וממסגרים את גופו. גם את הצופית שצופה סביב מעליו.

דאה שחורת-כתף מצונפת על אחד מהענפים הכרותים וחסרי העלים, שבולטים מהערימה. עינה האדומה היא כמו גחלת שלוחשת מליבו של הענף המת. היא עוקבת במבטה אחרי וכשנמאס לה מקרבתי, היא מתנתקת מהענף ובמספר חבטות כנף משתחררת מכוח הכבידה. היא עולה אל מעל לקנים ונגלית לציפורי השיר, שרועות בשדות הבוציים. הן נבהלות ונוסקות והשמיים מתמלאים בשריקות מסולסלות של עפרונים מצויצים, בציוצים כפולים של פפיוני שדות ובטרטור זרעיות. האוויר נמלא במשק כנפיים והאדמה בצללים נמלטים. עורבים ממהרים אל הדאה והם מכבידים עליה יותר מכוח הכבידה. עוד כמה חבטות כנף והיא מסתלקת. ציפורי השיר נרגעות, נוחתות ומשתתקות בהדרגה. מרחוק נשמעת שריקת אזהרה של נברן.

דאה שחורת-כתף מצונפת על אחד מהענפים הכרותים וחסרי העלים, שבולטים מהערימה. עינה האדומה היא כמו גחלת שלוחשת מליבו של הענף המת. היא עוקבת במבטה אחרי וכשנמאס לה מקרבתי, היא מתנתקת מהענף ובמספר חבטות כנף משתחררת מכוח הכבידה.

בולבול ממושקף
דאה שחורת-כתף

פרושים מצויים בוחנים אותי מהקנים, גם שני דרורים ספרדיים. העיניים שלהם מציצות מבין הקנים ומתוך הקיקיון הלח. פשוש מטפס על טיון דביק ועלווית מעפילה על ענף רטוב של שומר. פרוש ממריא ומתרחק בקריאות צ'ופ ובעקבותיו מתנתקים מהקנים ונמלטים גם יתר הפרושים ושני הדרורים. הפשוש ממשיך בשלו כמו לא הייתי. זנבו זקור והוא בא ויוצא מתוך הטיון. העלווית משרקרקת ושומרת על קשר עין איתי. אדום-חזה מתקתק וכחול-חזה חורק. רק הקולות שלהם מגיחים מסבך הקנים לשחק בי. האגלים התאדו והקשתות הזעירות נעלמו. סוליות המגפיים מתמלאות בבוץ מכביד. אני בועט אותו והוא עף גושים גושים.

חזית של עננים קרבה מהמערב, מסיגה את השמש וזו מתעכבת עוד רגע קט ומטיילת על נוצות גבו של שלדג לבן-חזה. הוא נח על שיח קיקיון וכתפיו מעוטרים בשרידי הפרחים הכמושים. במשך דקה נוספת מזהירים צבעיו בקרני השמש הנסוגה, ואז הם כבים בחשרה הנאספת ואיתם שוככת גם תחושת השחרור החמימה.

דאה שחורת-כתף
דאה שחורת-כתף