דילוג לתוכן

המעיל

טוויץ' לקיכלי סהרון | 24 בנובמבר 2024

אני לא מבין את מיכה. מה, הוא באמת חשב שאם הוא יטלפן אלי אישית ויאמר לי על הקיכלי סהרון שהוא מצא בהר הרוח אני אשתחווה בפניו? אודה לו? קיבינימט, מי מודיע על קיכלי סהרון בשעת העומס של יום ראשון בבוקר? בגשם? ברוח? בדיוק כשאני אמור להתיישב ולעבוד על המאמר? אז פלא שאיך שירדתי מהאוטו קיללתי אותו? הייתם צריכים לראות את ההבעה המופתעת על פניו. באמת שהוא ציפה לתודה! ממני!!! אחרי שעברתי שלושים וארבע עבירות תנועה, דחקתי לשול הדרך שלוש מכוניות ושכנעתי ארבעה שוטרים מדוע, למרות הכל, לא צריך לשלול ממני את הרישיון (מסתבר שלא קשה לשכנע שוטר ששם המשפחה איש שלום הוא בסך הכל עברות של בן גביר).

אז ככה אני יורד לי מהאוטו אל הקור של שדירת ההר ומיכה שמח לראות אותי וצ'ארלי אפילו יותר. הוא מכשכש בזנב ומורה לי בחוטמו הלח על הכיוון הכללי בו נראה לאחרונה הקיכלי סהרון. לאחרונה. אתם מבינים? המיכה הזה, לא רק שאיתר את הקיכלי והקפיץ אותי בשעת העומס של יום ראשון בבוקר, הוא גם לא טרח לשמור לי עליו.

אז ככה אני יורד לי מהאוטו אל הקור של שדירת ההר ומיכה שמח לראות אותי וצ'ארלי אפילו יותר. הוא מכשכש בזנב ומורה לי בחוטמו הלח על הכיוון הכללי בו נראה לאחרונה הקיכלי סהרון. לאחרונה. אתם מבינים? המיכה הזה, לא רק שאיתר את הקיכלי והקפיץ אותי בשעת העומס של יום ראשון בבוקר, הוא גם לא טרח לשמור לי עליו.

קיכלי סהרון בערפל

ואיך שאני מגיע גם מתחיל הגשם והוא מצליף בפניי ואני לבוש רק בפלאנל דק, כי רבאק, מי משוגע לגור בשדירת ההר. ממש קר. והענן ההוא, שציפרתי תחתיו לפני שעה קלה ליד הבית, שוב מגיע אלי, אבל אחרי שהוא העפיל את ההר הוא עבה שבעתיים וטעון בטון של גשם, שאת כולו הוא מוריד עליי. והוא גם עוטף את כל האזור ולך תמצא קיכלי סהרון בערפל הכבד הזה. טוב, מיכה רואה את פניי ופניו נופלים. הוא ממלמל משהו על הקיכלי שהיה פה ועף לשם ושהוא מתנצל (ותאמינו לי, הוא מתחרט על הרגע שבו הוא התקשר אליי), וצ'ארלי מתחיל להשתמט ממני בזנב שמוט. ושניהם מתנצלים ואומרים ונובחים שהם צריכים לחזור הביתה, כי הזמן נגמר וקר, אבל אני לא מוותר בכזו קלות ומיכה קצת מבוהל ומתחיל להדריך אותי בסבך השיחים, בין כמה פרושים אומללים ושחרורים, שרק מלראות אותי מתחרטים שבקעו ללא סהרון על חזם.

ואתם יודעים איך זה עם קיכלי סהרון. הוא לא נותר באותה נקודה (בטח, מיכה, למה שהוא יישאר אם אתה לא נועץ אותו במקום!), אז אין קיכלי והגשם מתחזק, גם הזעם שבי על מיכה גואה ושוטף את העמק הקטן וממלא אותו בבוץ מחליק. ומיכה שוב מתנצל ומציע שאקח ממנו את המעיל, אם רק אתיר לו ולצ'ארלי ללכת הביתה ואני מתרצה כי קר ולוקח ממנו את המעיל ואפילו—בחסדיי כי רבים—מקפיץ אותו למכונית שלו ושניהם נעלמים, לא לפני שהוא רוטן משהו כמו "כפוי טובה". בחיי, שחצוף המיכה הזה.

ומיכה שוב מתנצל ומציע שאקח ממנו את המעיל, אם רק אתיר לו ולצ'ארלי ללכת הביתה ואני מתרצה כי קר ולוקח ממנו את המעיל ואפילו—בחסדיי כי רבים—מקפיץ אותו למכונית שלו ושניהם נעלמים, לא לפני שהוא רוטן משהו כמו "כפוי טובה". בחיי, שחצוף המיכה הזה.

עכשיו אני מהלך לבד ורטוב בגיא הלח והסבוך, עטוף היטב במעילו המחמם של מיכה, מתחנן לקיכלי שיופיע ומקלל כל שחרור שמציץ. לא עובר זמן רב וכל טוויצ'רי ההר נאספים, אוריאל ושלומי ודניאל ואבישי, כולם עטופים היטב במעילים שהם הביאו בעצמם מהבית. אנחנו סורקים את העמק הלוך ושוב, קופצים למראהו של כל שחרור וככל שהרוח הולכת ומתחזקת כך הולכת רוחנו ומשתופפת. והערפל הזה שעוטף וצובע את ההר באפור מוכי. הכל נראה חסר סיכוי ומאמלל.

רק שאז, על עץ מרוחק, מתממשות תקוותינו בקיכלי גדול ושחרחר, שהערפל מצייר על חזהו סהרון לבנבן. הוא בקושי נראה מבעד לערפל, אבל מה שאנו כן רואים עולה על כל משאלה, ומהשמחה אני סולח למיכה ומתקשר אליו עם הבשורה. אבל החצוף, במקום להגיד תודה, שואל מה עם המעיל ומתי הוא יקבל אותו חזרה. "מה," אני שואג עליו, "שכוייח מיכה, שכוייח, אבל מהמעיל אתה יכול לשכוח."