דילוג לתוכן

אני יואב

מאגר חולדה | 23 בנובמבר 2024

"יואב לא בא?"

"יואב לא בא,"

"יואב לא בא! מה אתה אומר! אז מה, אנחנו יכולים…?"

"להתעורר מתי שאנחנו רוצים, ערד, כן, בדיוק."

"פששש…. " ערד מנסה להסתיר את השמחה שחומרת בו, אבל היא גואה ומתפרצת ומדביקה גם אותי, כי מי רוצה להתעורר בשעות האלה, שיואב מכתיב? ומתחושת החירות הבלתי צפויה מתבלבל ערד ולא יודע מה לומר, אז הוא משאיר לי להחליט באיזו שעה ניפגש באקליפטוסים, כדי לצפר במאגר. ואני מפשפש במוחי וחופר בראשי ויוצא לי (השד יודע מאיפה): שבע. וערד מבסוט וחוגג את השבע, כמו בן תשחורת שהוריו נוסעים ומשאירים לו את הבית לארגן מסיבה פרועה. ככה ממש ערד מאושר מהחירות הפתאומית שנפלה עלינו ומהאפשרות להתעורר כמו בני אדם. טוב, כמעט כמו בני אדם. כי בכל זאת, כשנצא מהבית נשותינו עוד תהיינה אחוזות בחלומות ומחופרות היטב תחת השמיכות החמימות. אבל בכל זאת, תודו, שבע בבוקר. חתיכת שיחוק שזה. צפרות פרועה! רק שיואב לא ישמע.

כה ממש ערד מאושר מהחירות הפתאומית שנפלה עלינו ומהאפשרות להתעורר כמו בני אדם. טוב, כמעט כמו בני אדם. כי בכל זאת, כשנצא מהבית נשותינו עוד תהיינה אחוזות בחלומות ומחופרות היטב תחת השמיכות החמימות. אבל בכל זאת, תודו, שבע בבוקר. חתיכת שיחוק שזה. צפרות פרועה! רק שיואב לא ישמע.

זרון סוף

ומרוב שתחושת החירות מציפה אותי, אני משכים הרבה לפני השעון המעורר. מתעורר עייף ומקלל את העולם ואת יואב ואת עצמי ומסתובב במיטה עד שבאה השעה, ונוסע לאקליפטוסים ואוסף את ערד ושנינו מבולבלים מתחושת החירות ומסונוורים מהשמש, ששכחה שחורף ובכלל לא מבינה מה פתאום הגענו רק עכשיו, כשהיא כבר באמצע השמיים ואנחנו לא יכולים לראות הרבה מבעד לנצנוציה על פני המים.

אנחנו מתחילים להקיף את המאגר ולא רואים הרבה, ולא עוברות שתי דקות וערד עושה לי יואב! מזהה לי קולות של בזבוז ושל כחול-חזה ופפיוני מים. אתם מבינים? החצוף עושה לי יואב אצלי במאגר, ועוד כשאני המארח וגם נתתי לו לישון כמעט כמו בן אדם. אני כועס עליו ומביא לו יואב בחזרה, עם זיהוי קולי מרהיב של פרוש מצוי, לבנית גדולה ופפיון אדום-גרון, וככה בהפוכה ועל הדרך גם שלדג גמדי. כן. אני אראה לו מי יואב אצלי במאגר. עכשיו זה הולך ומסתבך, כי אנחנו עושים אחד לשני יואב ורבים מי מאתנו יהיה היואב ויאתר יותר מיני ציפורים.

ולא עוברות שתי דקות וערד עושה לי יואב! מזהה לי קולות של בזבוז ושל כחול-חזה ופפיוני מים. אתם מבינים? החצוף עושה לי יואב אצלי במאגר, ועוד כשאני המארח וגם נתתי לו לישון כמעט כמו בן אדם.

זרון סוף
זרון סוף

פרפור מתעצבן מהרעש ששנינו מקימים ומלשלש עלינו. ייחרב מאגרו. אבל מהלישלוש שעל הראש אנחנו מתפכחים, מפסיקים לריב ונזכרים לצפר. עד שערד מביט בכמות המריות, מחוויר ואומר לי לספור אותן. "מה?" אני אומר לו, "אתה יואב, אתה תספור!", "לא, לא, לא," הוא מוותר לי, "אתה יואב, אתה תספור." ושוב מתפתח ריב מי יהיה יואב ויספור את המריות, כי פתאום אף אחד מאתנו לא רוצה להיות ההוא. והקולות שוב עולים ומרעישים, עד שזרון סוף צעיר, שבסך הכל מנסה לצוד לעצמו מרית, מתרתח ויורה בנו מבט מקפיא ואנחנו משתתקים ושוכחים לספור את המריות, ועכשיו יואב, ההוא שלא בא, יכעס. כי הוא לא יידע כמה מריות היו במאגר.

ואנחנו ממשיכים להקיף זועמים את המאגר ומשגרים זה לזה מבטים זועפים, כי שוב כל אחד רוצה להיות יואב וכועס על השני שמנסה לגנוב לו את התפקיד. עד שערד שולף לי זרעית ומוסיף חוחית ומכריז על שח-יואב, ואני מהעצבים מביא לו זרזיר ותפר ומכריז בעצמי שח-יואב. אבל ערד לא מוותר, כי הוא לא פראייר ומצביע על חרטומית ביצות מתעופפת. איזה יואב שהמנוול הזה דפק לי, ועוד במעוף! אני מחוויר וכמעט ונכנע, רק שאז מגיעה יסודות ואני מביא לו צוצלת. ככה, בום! והוא מתקפל בתדהמה וצועק שזה בכלל לא פייר וצוצלת לא נחשבת, "הנה תראה את הדרור ספרדי." ושנינו מוכנים לחנוק אחד את השני ולהכריז על ניצחון מוחלט, עד שדן מגיע מחויך, ותוקע לנו מט-יואב עם פפיון ארך-רגליים בטִיז אֶל שְׁלוֹךְ.

פרפור מלשלש