דילוג לתוכן

הפעוטון

שדות חולדה | 3-4 בנובמבר 2024

ארבעה כסופי-מקור הודיים מתגודדים על קנה רצוץ, שמציץ מערימת גזם של עצי רימון כרותים. הם נרגשים ומתנועעים על הקנה, שמתנדנד מתנועתם וממשב הרוח החורפית. פריחתו של הקנה שמוטה, נעה ברוח ולוטפת ברכות את לחייו התכלכלות של הרקיע הקריר. כסופי-המקור מתחככים אלה באלה, מצייצים זה לזה, נסערים. מרחוק הם נראים כפעוטות בתחילתה של שעת ריכוז, כשהגננת מנסה להשתלט עליהם, אך הם עוד נרגשים מכדי לשמור על השקט, משתובבים ומתארים את מאורעות היורה של אתמול. לחלקם, צאצאי הקיץ האחרון, היה זה גשם ראשון והם עוד מעבדים את החוויה, שמחים לחלוק אותה ביניהם, לנסות ולהבינה ביחד. הקרקע לחה מהממטר, גם ערימת הגזם הגדולה עליה הם יושבים ומצטופפים, ארבעה פעוטות נרגשים בפעוטון הומה ציפור.

כסופי-המקור מתחככים אלה באלה, מצייצים זה לזה, נסערים. מרחוק הם נראים כפעוטות בתחילתה של שעת ריכוז, כשהגננת מנסה להשתלט עליהם, אך הם עוד נרגשים מכדי לשמור על השקט, משתובבים ומתארים את מאורעות היורה של אתמול.

כסופי-מקור צעירים
כסוף-מקור 

למרגלות הערימה שני זכרים פעלתניים של דוחלים שחורי-גרון. הם חסרי מנוחה, נלחמים על הגבולות שבין נחלות החורף שלהם. הנקבות מתבוננות ובוחנות מקרוב את צעדי הקרב, את מעופי הריב. אחד הזכרים מניס את השני, שנעמד על נטע רימון, שמתעקש לנבוט בחלקה העקורה. הזכר המנצח משקיף עליו ממרומי ערימת הגזם, בעוד המובס אוזר שוב את כוחותיו, מסרב להיכנע, בטח לא כשהנקבות בוחנות אותו. ממקורו בוקעת השירה המוזרה הזו, שמשלבת טרטור ורשרוש. הוא מניף את כנפיו הקצרות, חובט בהן בעודו עומד על נטע הרימון, מחשב חישובים וממריא להסתער על יריבו וביחד הם נעלמים בגבה של ערימת הגזם.

סבכי שחור-כיפה מפכה שירה עשירה. עורב מתנתק מענף ועף בקריאות להציק לעקב. פרושים מצויים, רובם נקבות דהויות, משחרים מזון על הקרקע, מלקטים זרעים שהתפזרו. עוד ועוד מהם נוחתים ומיד מתחילים לנתר וללקט מזון. בזבוז אירופי צופה בפולשי החורף מגבעול כלך לח. להקה של חוחיות צוהלת משלדים עירומים של חוחים עקודים ופצחן חולף מעל, בדרכו מזרחה, אולי אל סביבות ירושלים. הוא נבלע בעננים האפורים שנסחפים אף הם מזרחה, מעפילים בכבדות אל ההרים. ציוצי נחליאלים, שריקות רכות של עלוויות חורף וקריאות חדות של קיכלים רוננים. החורף מפזר את ציפוריו ביד נדיבה וחולדה מתעטפת בקולותיהן.

למרגלות הערימה שני זכרים פעלתניים של דוחלים שחורי-גרון. הם חסרי מנוחה, נלחמים על הגבולות שבין נחלות החורף שלהם. הנקבות מתבוננות ובוחנות מקרוב את צעדי הקרב, את מעופי הריב.

כסוף-מקור 
עלווית חורף

עשרות תורי צווארון פורחים בבהלה. לא ברור היכן הם נחבאו, או מיהו או מהו שהבעית אותם. זרעיות שדה ועפרונים מצויצים מצטרפים אליהם במעוף נפחד, מלווים בקריאות אזהרה של ירגזים. אולי נץ חלף, או חתול ניסה להתגנב. האוויר נמלא במשק הכנפיים של התורים. גם ארבעת כסופי-המקור ממריאים ומאמירים מעלה תוך כדי ציוצים צווחניים. על-השת שלהם מזדהר בלבן. הם נוחתים בחישת הקנים, בין שני פשושים, עלווית חורף וכחול-חזה. מקרוב פניהם של הארבעה הם שילוב משעשע של פעוט וליצן. מקור עבה ומבט תמים. אחד מהם מבריש את מקורו לאורך גבעול דגני, משלח לשון בשרנית ושואב לתוכו את הזרעים הקטנטנים ועתירי השומן. העננים מתפזרים, השמש מופיעה ומלטפת את הפעוטות המנוצים. העלווית משרקרקת בעדינות שמחה, כמו היתה הגננת שסוף כל סוף הצליחה להפיל את מרותה על הפעוטון.

בזבוז אירופי